רק אהבתו של אלוהים היא אהבת אמת

אלוהים אמר: "האומה הסינית שהושחתה מזה אלפי שנים המשיכה עד היום. כל מיני נגיפים ממשיכים להתרחב ולהתפשט לכל עבר כמו מגיפה. די במבט בקשרים בין בני האדם כדי לראות כמה נגיפים יש בבני האדם. קשה לאלוהים עד מאוד לפתח את עבודתו באזור כה מהודק ומזוהם בנגיפים. האישיות של בני האדם, ההרגלים שלהם, האופן שבו הם עושים דברים, כל דבר שהם מבטאים בחייהם והקשרים הבין-אישיים שלהם כולם שבורים לאיך ערוך..." ('הנתיב... (6)' ב'הדבר מופיע בבשר'). הגילוי הזה שבדברי האל גרם לי להבין איך ההשחתה על ידי השטן הפכה את כל מערכות היחסים בין בני אדם ללא תקינות, מכיוון שכולן בנויות על פילוסופיית החיים של השטן, ללא שמץ של אמת. לולא נושעתי על ידי האל, הייתי עדיין סומא ושבוי ברגשותיי. אך לאחר שחוויתי את עבודתו של אלוהים, הבנתי את המהות של עזרה הדדית ואת המשמעות האמיתית של ידידות, אהבה וקשר משפחתי. הבנתי שרק דברי האל הם האמת, שרק אם נחיה על פי דברי האל נוכל להיחלץ מהשפעתו של השטן, ושרק אם ננהג בהתאם לאמת נוכל לחיות חיים מלאי משמעות.

שני הוריי היו משיחיים, ובזכות האמונה בישוע זכינו בזמנו לחסד רב ואלוהים בירך אותנו מאוד בהיבט החומרי. רוב קרובי המשפחה שלי לא היו אמידים כמו הוריי, והוריי עזרו להם מאוד פיננסית וחומרית. קרובי משפחתי כיבדו מאוד את ההורים שלי, ובאופן טבעי גם אותי. כך שגדלתי בסביבה מטפחת. חשבתי שבני המשפחה והחברים שלנו נהדרים, ותמיד יהיו מוכנים לעזור למשפחה שלי, לא משנה למה נזדקק.

בשנת 1998 כל המשפחה שלי קיבלה על עצמה את עבודת האל הכול יכול, ומכיוון שרצינו לזכות בברכה, וגם מכיוון שזה היה תחום לא קל, סגרנו את העסק המשפחתי. כמה מהדודים ומהחברים שלנו ניסו לשכנע אותנו לא לעשות זאת ואמרו: "חבל לסגור עסק שהשקעתם בו כל כך הרבה שנים". אחרים צחקו עלינו מאחורי הגב ואמרו שכנראה כבר הרווחנו מספיק ואנחנו לא צריכים יותר דבר. נעצבנו למשמע הדברים האלה, אבל עדיין החלטנו לסגור את העסק. על אף שקיבלתי על עצמי את עבודת האל הכול יכול, עדיין לא הבנתי דבר על ההשחתה של האנושות, ולכן ליבי עדיין השתוקק להנאות העולם הזה. ביליתי את ימיי באכילה, שתייה ובילויים עם בני משפחתי וחבריי. ומכיוון שהייתי מוציא כסף בנדיבות, כמות החברים שלי גדלה והייתי מוזמן לכל מסיבה, פגישת מחזור, יום הולדת וחתונה. אף אירוע לא נערך בלעדיי משום שהייתי כה "חשוב". בנוסף, כל יום ראשון הייתי נפגש עם החברה שלי, אוסף ומחזיר אותה, ופעמים רבות גם יוצא איתה לבלות. באותה תקופה, למרות שהקפדתי להגיע לכל פגישות הכנסייה שלוש פעמים בשבוע, לא הייתה לי שום הבנה של דברי האל. ליבי נדד לו בעולם שבחוץ, והאמונה באלוהים הייתה בשבילי סתם אוסף של חוקים. אבל אלוהים השתמש בסביבה שלי כדי להראות לי את האמת. הוא הראה לי שיחסים בין בני אדם מבוססים רק על אינטרסים הדדיים, ושאין בהם שום אהבה או רגש אמיתיים.

אחרי סגירת העסק, הוריי היו צריכים לשפץ את הבית ולשלם את שכר הלימוד שלי ושל אחותי, כך שבתוך כמה שנים אזלו רוב החסכונות שלנו. מכיוון שהייתי תלוי בהם מבחינה כלכלית, גם ההוצאות שלי הצטמצמו. כל אימת שיכולתי המעטתי ללכת לחתונות ולמפגשים חברתיים, קטנים כגדולים, וכתוצאה מכך מעגל החברים שלי התחיל להצטמצם, וקרני הלכה וירדה בעיניהם. וככל שמצבם הכלכלי של בני משפחה וחברים שהיו עניים בשעתו השתפר, כך הם התרחקו מאתנו. התקופה הזאת הייתה בשבילי תקופה של זיכוך, שכן הרגשתי שאין לי שום מעמד בעיני אחרים. במיוחד בעיני החברה שלי, שלאחר שהפסקתי להוציא כסף בנדיבות כמו בעבר, הלכה והתרחקה ממני עד שב-2001 היא עזבה אותי לטובת מישהו אחר. כשזה נודע לי, לא האמנתי למשמע אוזניי. הידיעה הייתה כמו סכין בלבי, גם אם לא הראיתי את זה כלפי חוץ. שמרתי לה אמונים, התאמצתי בשבילה מכל הלב, אז איך זה שהיא גמלה לי בבגידה? כך נגמר קשר של חמש שנים. לא ידעתי איך אצליח לשכוח אותה, אז קברתי את הכאב עמוק בלב. מאז לא יכולתי לסבול שיזכירו את המקרה. לא הבנתי איך זה קרה לי. ואז, יום אחד, נתקלתי בקטע הזה מתוך דבר האל: "רוב בני האדם חיים במקומו המצחין של השטן וסובלים את לעגו. הוא מקניט אותם באופן כזה או אחר עד שהם חיים למחצה וסובלים כל תהפוכה וכל מצוקה בעולם האנושי. לאחר שהשטן משתעשע בהם, הוא שם קץ לגורלם. כך קורה שבני האדם עוברים את כל חייהם בערפל של בלבול, מבלי ליהנות ולו פעם אחת מהדברים הטובים שאלוהים הכין למענם – במקום זאת, השטן מזיק להם ומותיר אותם כשברי כלי. כיום, הם כבר כל כך תשושים ולאים שפשוט אין להם שום נטייה לשים לב לעבודתו של אלוהים" ('עבודה והיווכחות (1)' ב'הדבר מופיע בבשר'). הגילוי בדברי האל היה תיאור אמיתי מאוד של חיי האדם. חשבתי איך הייתי שקוע בעולם הדמיוני הזה שנקרא "אהבה רומנטית". הייתי לכוד, ולא היה לי מושג שהדברים האלה הם תחבולות של השטן, תכסיסים שנועדו לרמות אנשים ולפתות אותם כדי שיחיו ללא מטרה, ללא רצון לראות את עבודתו של האל. למרות שקראתי לעצמי אדם מאמין, העברתי את הימים בדאגה והשקעה בחברות ובאהבה, ולולא חל שינוי בנסיבות שלי, הייתי עדיין מאמין ב"אהבת נצח" וב"חברות אמת", ולעולם לא הייתי מצליח להתעורר מהאשליות האלה. בעקבות הפרידה מהחברה שלי ניתקתי קשר עם כל חבריי ללימודים. כך, ללא הפרעות מהסביבה, יכולתי להשקיט את ליבי ולהקדיש את עצמי לאמונה באלוהים. במפגשים חלקתי עם אחיי ואחיותיי, ולאט-לאט הלב הפצוע שלי החל להחלים. חזרתי להרגיש שמחה שלא הרגשתי כבר הרבה זמן, וכבר לא חשתי אבוד ושקוע בכאב. בלי הפרעות מהעולם שבחוץ, יכולתי להירגע ולהתמקד במפגשים בכנסייה. העניין שלי באמונה באלוהים הלך וגבר, ואז התחלתי למלא את חובותיי.

כשנודע לקרובי משפחתי שהתחלתי להאמין באלוהים, זה הטריד את כולם מאוד. הם חשבו שאין לי מה לחפש באמונה באלוהים בגיל כל כך צעיר. דודתי מצד אמי ביקשה את עזרתי לעיתים קרובות, דודתי מצד אבי הציעה לי להצטרף לעסק שלה, ואפילו האם המאמצת שלי ניסתה לשכנע אותי להתחתן ואמרה שהיא תטפל בילד שייוולד לי (כי לא היה לה בן משלה). סבתא שלי בכתה ואמרה, "לא אכפת לי שההורים שלך מאמינים באלוהים, כי הם עבדו רוב החיים והשקיעו את כל מה שהיה להם כדי לסלול לך את הדרך, אז מגיע להם לנוח קצת. אבל אתה צריך לחשוב על הקמת משפחה ועל קריירה." היא המשיכה וסיפרה לי איך אבא שלי גדל בעוני, איך הוא התחיל מאפס, כמה קשה הוא עבד וכמה תלאות עבר, והוסיפה שהסביבה שלי כל כך הרבה יותר טובה ושאין לי אידיאלים. ה"דאגה" הפתאומית הזאת שלהם החמיאה לי. הייתי מבולבל כי כל מה שהם אמרו נשמע נכון, הם כולם רצו בטובתי, ומכיוון שהם המשפחה שלי, ברור שהם לא ירצו לפגוע בי. אם לא אעשה משהו עם עצמי בגיל צעיר, מה יקרה כשאתבגר? חייתי בזיכוך, ולמרות שידעתי שמדובר בקרב רוחני, לא היו לי כוחות להמשיך להילחם. באחד המפגשים, אחד המנהיגים הראה לי את הקטע הזה מתוך דבר האל: "במשך אלפי שנים, בני האדם הסינים חיו חיי עבדות, והדבר כל כך כבל את מחשבותיהם, תפיסותיהם, חייהם, שפתם, התנהגותם ומעשיהם, עד שהם נותרו ללא כל חירות. כמה אלפי שנות היסטוריה לקחו בני אדם מלאי חיים שניחנו ברוח ושחקו אותם עד שהם הפכו לדבר מה הדומה לגוויות ללא רוח חיים. רבים מהם הם אלה שחיים תחת סכין הקצבים של השטן... כלפי חוץ, נדמה שבני האנוש הם "בעלי החיים" הנעלים ביותר. למעשה, הם חיים יחד עם שדים מטונפים. מבלי שיהיה מי שידאג להם, בני האדם חיים בתוך המארב של השטן ולכודים במלתעותיו ללא יכולת להימלט. במקום לומר שאתם נאספים עם יקיריכם בביתכם החמים והנעים וחיים חיים שמחים ומספקים, צריך לומר שכל בני האנוש חיים בשאול, מתמודדים עם שדים ומתרועעים עם שדים" ('עבודה והיווכחות (5)' ב'הדבר מופיע בבשר'). בעזרת הגילוי שבדבר האל והשיתוף עם אחיי ואחיותיי, הבנתי שגם אם כלפי חוץ הם נראים כמו המשפחה שלי ודבריהם תואמים את הצרכים הגשמיים שלי, המחשבות, דרכי החשיבה, השפה, ההתנהגות והמעשים שלהם מוגבלים משום שהם הושחתו על ידי השטן. איש מהם אינו מאמין, כל הדעות שלהם וכל מה שהם אומרים מקורם בשטן, וכל הדברים שהם מחפשים הם תאוות פסולות של הבשר העומדות בסתירה לאמת. ומכיוון שאני עוד לא יודע את האמת ואין לי כושר הבחנה, המשך הקשר איתם לא ייתן לי כלום חוץ מלדרדר אותי יותר. לא ארוויח מזה דבר, הם יכולים רק להרוס אותי. באותה תקופה הבנתי במידת מה את האמרה שאחיי ואחיותיי דנו בה הרבה, "כל הלא מאמינים כמוהם כשטן", אבל עוד לא הבנתי אותה עד הסוף. רק מאוחר יותר אלוהים סידר את הנסיבות כך שאוכל לראות את מהותם האמיתית של קשרים משפחתיים.

המשפחה שלי תמיד הייתה משפחה מארחת, ויום אחד בשנת 2005 נעצרו הוריי, בעקבות דיווח של חורש רע כלשהו, על ידי "התנין הגדול האדום כאש" יחד עם עוד כמה אחים ואחיות. אחותי הביולוגית הצליחה לברוח וכמעט טבעה בנהר, אבל אלוהים שמר עליה והיא ניצלה בעור שיניה. ההורים שלי וכל האחים והאחיות ששהו בביתם נעצרו ונקנסו, וכולם עברו עינויים וחזרו פצועים. כששמעתי לי על כך, רגשות עזים הציפו אותי. לא יכולתי להמשיך למלא את חובותיי. חשבתי, "בזמנים כאלה אני חייב לחזור הביתה, ויהי מה. ההורים שלי גידלו אותי, ועכשיו כשהם בצרה, גם אם אינני יכול לעשות שום דבר, עליי לפחות להיות לצדם כדי לדאוג להם ולנחם אותם". אז עליתי על רכבת ונסעתי ישירות לבית של דודתי מצד אבי (שגם היא מאמינה באלוהים) כדי לראות את הוריי. כשהגעתי הפצעים על גופם עוד לא הגלידו. הרגשתי נורא ופרצתי בבכי. הרגשתי שההורים שלי בוזו והושפלו. ואז הוריי סיפרו לי את הדברים הבאים: במהלך בריחתה מהתנין הגדול האדום כאש, אחותי הביולוגית צללה לנהר (כל זה קרה בדצמבר, בשעות החשיכה). המים הגיעו לה עד לצוואר, הזרם היה חזק מאוד, הנעליים שלה נתקעו בבוץ, רגלה הסתבכה בצמחים, ובנוסף לכול היא לא ידעה לשחות, כך שלא ברור איך היא הצליחה לצלוח את הנהר. אין ספק שניצלה בזכות נס מאלוהים, אחרת התוצאות היו הרות אסון (רק כמה ימים קודם לכן, גבר כבן 40 טבע למוות באותו נהר). אחרי שהצליחה לצאת מהנהר, אחותי הסתתרה בביתה של אחות מבוגרת, שייבשה את בגדיה הרטובים מעל האח כשדמעות זולגות מעיניה, נתנה לה בגדים יבשים וטיפלה בה היטב. כעבור כמה ימים אחותי הבינה שכבר לא בטוח להישאר שם, ועברה להסתתר בבית של דודתנו מצד אימא. במהלך היום היא יצאה כדי להביא לכנסייה שלנו מכתב על מה שקרה למשפחה, וכשהיא חזרה, הבת הצעירה של הדודה אמרה לה: "למה חזרת? חשבתי שעזבת. כבר קיפלנו את המיטה." אחותי הבינה שהדודה שלנו מפחדת להיות מעורבת ולא רוצה שתישאר אצלה. היא עזבה את בית הדודה בבכי וחזרה הביתה, למרות הסיכון שיבואו לעצור אותה, כי לא היה לה לאן ללכת. אחרי שההורים שלי שוחררו וגילו איך אחותי כמעט טבעה בנהר ואיך הדודה שלנו גירשה אותה מביתה, הם כעסו מאוד, אבל הדודה שלנו ענתה כמישהי שבטוחה בצדקתה: "נכון, אנחנו מפחדים להיות מעורבים בזה. אתם הבאתם את המעצר הזה על עצמכם. היו לכם חיים טובים, אבל הייתם חייבים להרוס הכול, ועכשיו אנשים כמעט נהרגו בגללכם!" מעולם לא שיערתי שבני המשפחה שלי, האנשים שהיו הכי קרובים אליי בעבר, יגידו ויעשו דברים אכזריים ולא אנושיים כל כך דווקא בתקופה שהתנין הגדול האדום כאש רדף את המשפחה שלי, כשחייהם היו בסכנה והם נזקקו לתמיכה יותר מכול. הידיעה הזאת העציבה אותי מאוד. אף אחד מהאנשים שעזרנו להם בעבר לא בא לבדוק מה שלומנו או לנחם אותנו. אנשים שהיו ביחסים הכי טובים איתנו לא רק שלא דיברו עם הוריי כשפגשו אותם ברחוב, הם זזו הצידה כדי להימנע מהם, ואלה שסתם נהגו לומר שלום עכשיו ריכלו עלינו מאחורי הגב. רק אחינו ואחיותינו באו לבקר ולחלוק איתנו בערבים. מעולם לא האמנתי שמשפחתי תגיע למצב עגום כל כך. שוב עברתי תקופת זיכוך, כשמחשבות על בגידה באלוהים מסתובבות בראשי. רק אחר כך, כשחוויתי גילוי מהאל, הבנתי את מה שאחיי ואחיותיי חלקו, "יחסים בין בני אדם מבוססים רק על אינטרס הדדי, חברים ובני משפחה רק עוזרים זה לזה כשהקשר ביניהם בנוי על בסיס של תועלת הדדית". נזכרתי גם בסיפור של ההורים שלי על מה שהפיקו מהתנסותם במעצר. למשל, כשאנשי התנין הגדול האדום כאש היכו את אבא שלי בשוט מעור, זה לא ממש כאב לו, והשוט התפרק לשלושה חלקים כשהם היכו בו. גם אחותי אמרה שהיא לא פחדה כלל ושהיא לא הרגישה קור כשיצאה מהמים, למרות שזה היה בדצמבר. אלוהים נתן לה כוח וביטחון. המעצר על ידי התנין הגדול האדום כאש רק העצים את האמונה שלהם. ההתנסת הזאת חיזקה אותם. אבא שלי אמר שפעם הוא לא האמין לדברי האל, וכי העריץ את התנין הגדול האדום כאש. אבל המקרה הזה גרם לו להבין שהתנין הגדול האדום כאש הם סתם כנופיה של בריונים שייקחו מהבית כל דבר ששווה כסף, ושהם מעדיפים לעצור אזרחים שומרי חוק שמאמינים באלוהים מאשר רוצחים וגנבים. הרגשתי בושה לאחר שהבנתי שכולנו חיים תחת הנהגת האל, כל מה שאנחנו חווים הוא חלק מריבונות האל ומהסדריו, לאף אדם אין הכוח לעזור לאדם אחר, קרבה משפחתית רק תרחיק אותנו מאלוהים, ובני אדם יכולים לעזור זה לזה רק במה שקשור לבשר, לא לאמת. מחשבות כמו "אני לא רוצה שהגוף של הוריי יסבול" לא רק שאינן מועילות לחיים שלהם, הן אינן מועילות לישועה שלהם. רק אלוהים יודע מה האדם צריך, ואלוהים אוהב את האדם יותר מכול. ראיתי קטע מדבר האל שנאמר בו, "מאז שהוא ברא את העולם, אלוהים עשה עבודה רבה בכל הנוגע לחיוניות של החיים, עשה עבודה רבה שמעניקה את החיים לאדם ושילם מחיר כבד כדי שהאדם יוכל לזכות בחיים. זאת משום שאלוהים עצמו הוא חיי נצח ואלוהים עצמו הוא הדרך שבה האדם קם לתחייה. אלוהים לעולם לא נעדר מלב האדם, והוא תמיד שוכן בקרב בני האדם. הוא הכוח המניע של חיי האדם, היסוד לקיום האדם ומשאב עשיר לקיומו של האדם החל מלידתו. הוא גרם לאדם להיוולד מחדש, והוא מאפשר לו לחיות בעוז בכל תפקידיו. הודות לעוצמתו ולכוח החיים שלו שלא דועך, חי האדם במשך דורות רבים שבמהלכם העוצמה של חיי אלוהים הייתה עמוד התווך של קיום האדם, שתמורתו אלוהים שילם מחיר שאף אדם רגיל לא שילם מעולם. כוח החיים של אלוהים גובר על כל עוצמה. יתרה מזאת, הוא עולה על כל עוצמה. חייו נצחיים, עוצמתו אדירה, ואף יציר נברא או כוח אויב לא יכול להתגבר בקלות על כוח החיים שלו. כוח החיים של אלוהים קיים ומקרין את אורו הבהיר, ללא קשר לזמן או למקום. חייו של אלוהים לעולם לא משתנים, גם נוכח התהפוכות שבשמיים ובארץ. הכל חולף אך חיי אלוהים נותרים, מפני שאלוהים הוא מקור קיומם ושורש קיומם של כל הדברים. חיי האדם מקורם באלוהים, קיום השמיים הוא בזכות אלוהים, וקיומה של הארץ נובע מעוצמת החיים של אלוהים. שום דבר בעל חיוניות לא יכול להתעלות על ריבונות אלוהים, ושום דבר בעל מרץ לא יכול להיחלץ מגבולות סמכותו של אלוהים. לכן על כל הבריות באשר הן לציית לריבונותו של אלוהים ולחיות תחת פיקודו של אלוהים. לכן איש לא יכול להימלט משליטתו" ('רק המשיח של אחרית הימים יכול להראות לאדם את דרך חיי הנצח' ב'הדבר מופיע בבשר'). המציאות ודברי האל עזרו לי לחוות את הייחודיות ואת הגדולה של כוח החיים של אלוהים, להבין שהאל חי בקרב בני האדם כל הזמן, ובכל עת הוא מנחה את בני האדם ומפגין את כוחו, ושכל אדם ואדם חי בהסדר שנרקם על ידי אלוהים. מול דברי האל ראיתי כמה אני קטן, כמה מעט חשיבות יש לקשרים רגשיים. מה הייתי יכול לעשות לנוכח הקשיים שעברה משפחתי? האם לא היה זה אלוהים ששמר עליהם, דאג להם ועזר להם לצאת מהמשבר? האם אהבת אדם לאדם יכולה להתעלות על אהבתו של אלוהים לאדם? במקביל, דברי האל גם שפטו אותי, "מי מכם מסוגל באמת להשקיע את כל מאמציו אך ורק עבורי ולהעניק לי את כל כולו? אף לא אחד מכם פועל בלב שלם; מחשבותיכם נעות סחור-סחור ואתם חושבים על הבית, על העולם החיצון, על מזון ומלבוש. למרות שאתה נמצא איתי ועושה עבורי דברים, בלבך אתה עדיין חושב על אשתך, על ילדיך ועל הוריך שבבית – האם הם רכושך? מדוע אינך מפקיד אותם בידיי? האינך מאמין בי מספיק? או שאתה חושש שאערוך עבורך הסדרים לא ראויים? מדוע אתה תמיד מתגעגע לביתך? ומתגעגע לאנשים אחרים! האם יש לי מעמד מסוים בלבך? ואתה עדיין אומר שאתה מוסר בידי את השליטה עליך ומאפשר לי לתפוס את מלוא ישותך – כל אלה הם שקרים שנועדו להטעות! כמה מכם חיים עבור הכנסייה בלב שלם? ומי מכם אינו חושב על עצמו, אלא חי למען מלכות היום? חשוב על כך בתשומת לב רבה" ('האמירה החמישים ותשע' ב'הדבר מופיע בבשר'). הבנתי שבתוך ליבי אני עדיין חושב על המשפחה שלי משום שאין בי אמונה אמיתית באלוהים, ולכן אני לא מצליח להפקיד אותם לחלוטין בידיו. הבנתי שאני לא חי בתוך האמת, ולמרות שאני ממלא את חובותיי בבית האלוהים, אני מרבה לדאוג למשפחה שלי ולא נותן לאלוהים לשכון בליבי. לא הצלחתי לשים את אלוהים מעל כל השאר ולמלא את חובותיי בנאמנות. רומיתי וזוהמתי על ידי השטן. אלמלא באו עליי ה"צרות" האלה, לעולם לא הייתי רואה את הדברים בבירור. בדיוק כמו במזמור הזה מדברי האל, "באשר למצב חייו של האדם, האדם עדיין לא מצא חיים אמיתיים, הוא עדיין לא ראה ישירות את העוולות, החורבן והתנאים המחפירים בעולם. לכן אילולא היו אסונות בעולם, רוב בני האדם היו עדיין דבקים באמא אדמה, ועדיין היו מרותקים מטעמם של "החיים". האין זו המציאות בעולם? אני מדבר בקול הישועה אל האדם, הלא כן? מדוע אף אדם באנושות כולה לא אהב אותי באמת מעולם? מדוע האדם אוהב אותי רק כשאני מטיל עליו ייסורים ומעמיד אותו בניסיונות, אך איש לא אוהב אותי כשאני מגן עליו?" (מתוך 'עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים'). אלמלא גיליתי את מה שגיליתי מכורח הנסיבות, לעולם לא הייתי מבין את הטבע האמיתי של היחסים בין בני אדם, הייתי עדיין נשלט על ידי קשרים משפחתיים, קשרי אהבה וידידות, שבוי בחיפוש אחר הדברים האלה, מרומה וסובל מהם ומאושר מחוסר הידיעה. אלמלא קרה לי ה"אסון" הזה, הייתי עדיין עסוק ברדיפה אחרי האופנות הפסולות של העולם, ללא יכולת לראות את בדידותי; אלמלא הייסור והשיפוט, לעולם לא הייתי מקבל את האמת ועולה על דרך הישר. בזכות הישועה של אלוהים לא רציתי יותר לעולם לטעום את טעם ה"חיים". כשהבנתי את כל זה, החלטתי להאמין באלוהים בכל ליבי ולעסוק בחיפוש האמת כדי לגמול לאלוהים על אהבתו אליי.

בשנת 2007 חזרתי לעיר הולדתי כדי לבצע את חובותיי, ונודע לי שאח שהצטרף לדת יחד איתי לא הצליח לראות את הרוע ואת החושך של החברה האנושית, נכנע לפיתויי העולם הזה, בגד באלוהים ועזב את משפחת האל. הוריו והאחים והאחיות לא הפסיקו לחלוק איתו ולנסות לשכנע אותו להישאר, אך הוא הפנה להם את גבו בעקשנות וחזר אל העולם שבחוץ מבלי להביט לאחור. לא עבר זמן רב, והוא שקע עמוק באופנות השליליות של העולם. הוא היה בחור נאה שהרוויח טוב, והוא התחיל לצאת עם המון נשים. בסופו של דבר הוא נרצח ושמענו שמכרו את האיברים שלו. הוריו אפילו לא ראו את הגופה שלו. כששמעתי את הסיפור, ריחמתי עליו, אך גם ראיתי את התוצאה הטרגית של רדיפה אחרי אופנות העולם הזה, ובמיוחד הבנתי כיצד אלוהים השתמש בבקשות של הוריי לא לחזור לעולם שבחוץ, שבזכותן חוויתי את ההגנה ואת הדאגה של אלוהים והבנתי שעושר חומרי מדרדר אותנו וגורם להרס העצמי. אלוהים אמר, "האנושות המסכנה – איך בני האדם היו יכולים לדעת שהארץ שבה הם גדלו היא ארצו של השטן, ושזה שגידל אותם הוא למעשה אויב שפוגע בהם? אולם האדם לא מתעורר כלל. לאחר שהוא סיפק את רעבו וצימאונו, הוא מתכונן להשיב להוריו על 'האדיבות' שהם הפגינו כלפיו בילדותו. כזה הוא האדם. כיום, הוא עדיין לא יודע שה'שר' שגידל אותו הוא אויבו. העולם מכוסה בעצמות המתים. השטן חוגג בשיגעון בלי הפסקה וממשיך לטרוף את בשרו ודמו של האדם ב'שאול'. הוא חולק קבר עם שלדי אדם ומנסה לשווא לבלוע את שאריות הגוף המרופט של האדם. אולם האדם עדיין לא מודע לכך, והוא מעולם התייחס אל השטן כאל אויבו, אלא שהוא משרת אותו בלב שלם" ('עבודה והיווכחות (9)' ב'הדבר מופיע בבשר'). בעזרת דברי האל ראיתי את האמת על הדרך שבה השטן משחית את האנושות. הבנתי שהמהות הזדונית שלו בסופו של דבר תבלע את האדם, ואלמלא הושע אותי אלוהים בזמן, גם אני הייתי נבלע ונקבר באופנות הפסולות האלה. כשהבנתי זאת, אמרתי תודה ושבח לאל! רק בזכות רחמיו, חסדו והגנתו של אלוהים הגעתי עד הלום.

אני מבצע את חובותיי במשפחת האל מזה כמה שנים, ובמשפחת האל חוויתי את אהבתו של אלוהים. לא משנה איפה אני מבצע את חובותיי, אלוהים תמיד נמצא איתי ושומר עליי. אני מסתדר עם אחיי ואחיותיי כאילו הם משפחה. אנחנו לא מנצלים זה את זה, ואין בינינו חילופי תועלת. אחיי ואחיותיי כל כך כנים שגם אם השחיתות שלנו נגלית לפעמים, אנו פותחים את הלב ומדברים על ההבנה שלנו את עצמנו, וכך נפטרים מכל הטינה וההסתייגות. אנו עוזרים זה לזה ומציעים זה לזה אהבה, כולנו שווים, ואף אחד לא מקבל יחס שונה משום שהוא עשיר או עני. יש לי בעיות בריאותיות ואני מרבה לחלות, אבל אחיי ואחיותיי מגלים התחשבות ומטפלים בי היטב, ואני מרגיש שלמרות שאין בינינו קשר דם, הם יכולים להיות יותר קרובים ממשפחה בשבילי. אני מסתדר היטב עם אחיי ואחיותיי, ובעזרת הנחיית האל כולנו עוסקים בחיפוש האמת ושואפים לבצע את חובותינו.

ההתנסויות שלי במהלך השנים האחרונות עזרו לי גם להבין בהדרגה את רצון האל, ולראות שההכנה שאלוהים עשה לי היא עבודת הישועה והאהבה, שדברי האל הם האמת, ויותר מכול - שהם הדברים שמצילים את חיינו. האמיתות האלה הן הביטוי הטוב ביותר של הדאגה וההגנה שאלוהים מרעיף עליי. אם אסטה מהמילים האלה או לא אראה את הדברים מנקודת המוצא שהן מספקות, אהרוס את עצמי. השטן השחית אותי כל כך שלא הצלחתי להבין את המשמעות של דברי האל ישירות, ולכן אלוהים סידר את הנסיבות, את האנשים ואת הדברים לפי צרכיי, כדי לעזור לי ולהביא אותי לידי שלמות ולגרום לי להבין את דבריו. בתקופה שבה עמדתי לניסיון וחוויתי קשיים, הבנתי בעל כורחי שכל הדברים האלה שאלוהים אמר הם אמת, שאלו הם הדברים הדרושים לאנושות. לא רק שהם מעניקים לאדם חיים ומאפשרים לו לחיות חיים תקינים, הם מראים לו את הדרך הנכונה, כי אלוהים הוא האמת, הדרך והחיים. כפי שאמר אלוהים, "כל מה שאני צריך שהאדם יעשה הוא לקבל את המציאות של דבריי ואת הפירוש המקורי של דבריי. על אף שדבריי פשוטים, הם מורכבים במהותם, מפני שאתם קטנים מדי ונעשיתם יותר מדי קהי חושים. כשאני מגלה את תעלומותיי באופן ישיר ומבהיר את תוכניתי כבשר ודם, אתם לא שמים לב לכך. אתם מקשיבים לצליל, אבל לא מבינים את הפירוש. אני מלא עצב. על אף שאני מתגלם כבשר ודם, אני לא יכול לעשות את עבודת הכהונה כבשר ודם" ('האמירה התשיעית' מתוך 'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'). בדבר האל ראיתי גם את הדחיפות וגם את העצבות בליבו של אלוהים. כל מה שאלוהים אומר הוא האמת, אך האנושות חסרת שיעור קומה וקהת חושים, היא לא מתייחסת לדברי האל, וזה ממלא את ליבו בעצב. אני רוצה לנחם את אלוהים ולעבוד יחד איתו, וגם אם עדיין איני מבין חלק גדול מהאמת, אם אמשיך בחיפוש אחר האמת ואמלא את חובותיי, אלוהים יאיר את עיניי כדי שאצליח להבין את דבריו. יש בי עוד הרבה רוע שצריך לטהר, ועליי לחוות עוד הרבה פעמים את עבודתו של אלוהים, לעבור עוד הרבה קושי וזיכוך, שיפוט וייסור, אבל הדרישות של אלוהים מאדם לא גדולות. הוא מבקש רק שאקבל את ממשיות דבריו.

בעבר, כשרק התחלתי להאמין באלוהים, לא הרגשתי אהבה והערכה לדבריו, אך הנסיבות שאלוהים סידר לי ושנים של זיכוך גרמו לי להתייחס לדברי האל כאל אוצר. לולא הנסיבות האלה, לא הייתי מצליח להבין באמת את דברי האל. תודה ושבח לאל! האל הוא שהציל אותי, ודברי החיים שלו עוררו אותי והצילו אותי מחיים באשליה תחת השפעת השטן. דרך דברי האל גיליתי את המשמעות האמיתית של החיים. גיליתי שאלוהים תמיד דאג לאנושות, שמר והגן עליה, הבנתי שהאנושות לא יכולה להתנתק ממקור המזון, המים החיים והתמיכה שבדברי האל, שרק אלוהים הוא האמת, הדרך והחיים, ושאין שום ישועה אלא דרכו. דברי האל הביאו אותי עד הלום, ואני רוצה לחרוט אותם על לוח ליבי, שיאירו את דרכי וינחו את התנהגותי. אלי! הצלת אותי, דבריך עוררו אותי ושמרו שלא אסטה מדרך הישר. אני רוצה ללכת בדרכך כל חיי, ולעולם לא לעזוב אותך. לא משנה כמה קשיים או צרות ההחלטה הזו תביא איתה, בכל מצב, אני רוצה ללכת בעקבותיך, להיות לצידך ולנחם אותך. אלך איתך עד סוף הדרך, לעולם ועד!

מתוך
עדויות על חויית משפטו של המשיח