דברים לצעירים ולזקנים

האל הכול יכול אומרL:אני מבצע כל כך הרבה עבודה על פני האדמה, ואני צועד בקרב בני האדם מזה שנים כה רבות. אולם נדיר שבני האדם מכירים את צלמי ואת הטבע שלי, ומעטים בני האדם שיכולים להסביר לעומקה את העבודה שאני עושה.

בני האדם לקויים מדי, תמיד חסרה להם הבנה של מה שאני עושה, ולבם תמיד דרוכים כאילו הם מפחדים עד מאוד שאכניס אותם למצב אחר ואז לא אתייחס אליהם יותר. לפיכך, גישתם של בני האדם כלפיי תמיד פושרת ומשלבת מידה רבה של זהירות. זאת מפני שבני האדם הגיעו להווה מבלי להבין את העבודה שאני עושה, והם מבולבלים במיוחד מהדברים שאני אומר להם. הם מבצעים את דבריי בידיהם מבלי לדעת אם עליהם להיות נחושים להאמין, או שמא עליהם לשכוח אותם בחוסר החלטיות. הם לא יודעים אם עליהם להנהיג אותם, או שמא עליהם לחכות ולראות. הם לא יודעים אם עליהם להניח בצד את הכל ואז להיות חסידים נועזים, או שמא עליהם להמשיך להיות ידידותיים לעולם כבעבר. העולמות הפנימיים של בני האדם כל כך מורכבים, והם כל כך ערמומיים. משום שבני האדם לא יכולים לראות את דבריי בבירור ולא יכולים לראות אותם לחלוטין, רבים מהם מתקשים בהנהגתם ומתקשים בחשיפת לבם בפניי. אני מבין היטב את הקשיים שלכם. חולשות רבות הן בלתי נמנעות כשחיים כבשר ודם, וגורמים אובייקטיביים רבים מוסיפים קשיים. אתם מכלכלים את משפחתכם, מעבירים את חייכם בעבודה קשה, והזמן חולף בקושי. יש קשיים רבים בחיים כבשר ודם – אני לא מכחיש זאת, וכמובן דרישותיי מכם תואמות את הקשיים שלכם. הדרישות בעבודה שאני עושה מבוססות על שיעור קומתכם בפועל. אולי כשבני האדם עבוד בעבר, הדרישות שלהם מכם היו מעורבבות ברכיבים של הפרזה, אך עליכם לדעת שמעולם לא הצבתי לכם דרישות מופרזות בדבריי ובמעשיי. כל הדרישות מבוססות על אופיים של בני האדם, על בשרם ודמם ועל הצרכים שלהם. עליכם לדעת, ואני יכול לומר זאת לכם בבירור, שאני לא מתנגד לחשיבה הגיונית מסוימת מצד בני האדם ושאני לא מתנגד לאופיים המקורי. רק משום שבני האדם לא מבינים מה הרף של הדרישות שאני מציב להם בפועל, ורק משום שהם לא מבינים את המשמעות המקורית של דבריי עד השלב הזה, הם עדיין מפקפקים בדבריי, ואפילו פחות ממחצית בני האדם מאמינה בדבריי. השאר הם חסרי אמונה, ואפילו רבים יותר מהם הם אלה שאוהבים לשמוע אותי "מספר סיפורים". יתרה מזאת, יש בני אדם רבים שרואים בי דבר משעשע. אני מזהיר אתכם: רבים מדבריי כבר נפתחו לאלה שמאמינים בי, ואני כבר סילקתי את אלה שנהנים מהנוף היפהפה של המלכות אך נעולים מחוץ לשעריה. אתם רק עשבים רעים שאני מתעב ודוחה, הלא כן? איך ייתכן שאתם מלווים אותי בלכתי ואז שמחים לברך אותי בשובי? אני אומר לכם: אחרי שאנשי נינוה שמעו את דבריו הכעוסים של יהוה, הם מיד הכו על חטא ולבשו שק ואפר. הסיבה לכך שהם היו מפוחדים ומבוהלים, הכו על חטא ולבשו שק ואפר, הייתה היא שהם האמינו לדברי האל. ועל אף שבני האדם של ימינו גם מאמינים לדבריי, ואפילו יותר, מאמינים שיהוה חזר אל קרביכם כיום, הגישה שלכם מזלזלת ותו לא, כאילו אתם סתם מביטים בישוע שנולד בארץ יהודה לפני כמה אלפי שנים וירד עתה אל קרביכם. אני מבין היטב את המרמה שקיימת בלבכם. רובכם הפכתם לחסידים שלי מתוך סקרנות והתחלתם לחפש אותי מתוך ריקנות. כשמשאלתכם השלישית מתנפצת – משאלתכם לחיים שמחים ושלווים – גם הסקרנות שלכם מתפוגגת. המרמה שקיימת בלבו של כל אחד מכם נחשפת באמצעות דבריכם ומעשיכם. למען הענות, אתם פשוט סקרנים לגביי, ולא מפחדים. אתם לא נוצרים את לשונכם, ומעבר לכך, אתם לא מרסנים את התנהגותכם. אם כן, מה טיב אמונתכם, באמת? האם היא אמיתית? אתם פשוט משתמשים בדבריי כדי להפיג את הדאגות שלכם ולהתמודד עם השעמום שלכם, כדי למלא את החללים הריקים בחייכם. מי מבינכם הנהיג אותם? למי יש אמונה אמיתית? אתם שוב ושוב צועקים שאלוהים הוא אל שרואה לעומק לבם של בני האדם, אך עד כמה האל שאתם צועקים עליו בלבכם תואם אותי? מאחר שאתם צועקים כך, מדוע אתם מתנהגים כך? האם ייתכן שזו האהבה שאתם רוצים לגמול לי בה? יש כמות לא מעטה של מסירות על שפתיכם, אך היכן הקורבנות שלכם ומעשיכם הטובים? אלמלא דבריכם הגיעו לאוזניי, איך ייתכן שהייתי שונא אתכם כל כך? אילו באמת הייתם מאמינים בי, איך ייתכן שהייתם נקלעים למצב כזה של מצוקה? סבר פנים מדוכא מרוח על פרצופכם כאילו אתם עומדים למשפט בשאול. אין לכם שום חיוניות, ואתם מדברים בחולשה על הקול הפנימי שלכם. אתם אפילו מלאים בתלונות וקללות. איבדתם ביטחון במעשיי לפני זמן רב, ואפילו הביטחון המקורי שלכם נעלם, ולכן איך ייתכן שתוכלו להיות חסידים עד הסוף? איך ייתכן שתזכו כך בישועה?

על אף שעבודתי מועילה לכם מאוד, אתם אף-פעם לא מבינים את דבריי, והם תמיד מעלים חרס בכם. קשה למצוא מושא להפיכה למושלם בידיי, וכיום כמעט אזלה לי כל התקווה בכם. חיפשתי בקרבכם מזה כמה שנים אך קשה למצוא איש סוד. אני מרגיש כאילו אין לי ביטחון להמשיך לעבוד בכם וכאילו אין לי אהבה להמשיך לאהוב אתכם. זאת משום שנגעלתי לפני זמן רב מההישגים הזערוריים והעלובים שלכם. נדמה כאילו מעולם לא דיברתי בקרבכם וכאילו מעולם לא עבדתי בכם. ההישגים שלכם כל כך מבחילים – תמיד הייתם מפוקפקים וכמעט חסרי כל ערך. אני בקושי מצליח למצוא בכם צלם אנוש או ריח אנושי. איפה ריח הבשר והדם שלכם? איפה המחיר ששילמתם לאורך שנים רבות, ואיפה התוצאות? מעולם לא מצאתם זאת? יש לעבודתי התחלה חדשה, פתיחה חדשה. אני עומד להוציא לפועל תוכניות אדירות, ואני רוצה לפתח עבודה אדירה אף יותר, אך אתם עדיין מתבוססים בבוץ כבעבר, וחיים במים העכורים של העבר, והלכה למעשה, לא השלתם מעליכם את המצב הקשה המקורי שלכם. לפיכך, עדיין לא זכיתם לדבר מדבריי. עדיין לא השלתם מעליכם את מקומכם המקורי המלא בוץ ומים עכורים, ואתם מכירים רק את דבריי, אך למעשה, לא נוכחתם במישור החירות של דבריי, ולכן דבריי מעולם לא נפתחו בפניכם, ואתם כמו ספר נבואה שנותר נעול במשך אלפי שנים. אני מופיע בפניכם בחייכם אך אתם תמיד לא מודעים לכך ואפילו לא מזהים אותי. כמעט מחצית מהדברים שאני אומר הם דברי משפט לגביכם, ומחצית מהם אפקטיבית, ולכן אתם סובלים מהסחות דעת. והמחצית השנייה שלהן מורכבת מדברים שנועדו ללמד אתכם על החיים ועל האופן שבו עליכם להתנהל. אולם נדמה שהם לא קיימים בעיניכם, ונדמה שאתם מאזינים לדבריהם של ילדים משחקים שאתם תמיד מחייכים אליהם בהיחבא, ואז שום דבר לא נעשה. מעולם לא דאגתם מהדברים האלה. תמיד עיינתם במעשיי מתוך סקרנות, ולכן כעת נפלתם אל החשיכה ואתם לא יכולים לראות את האור – אתם בוכים באופן מעורר רחמים בחשיכה. מה שאני רוצה הוא הציות שלכם – הציות חסר התנאים שלכם. מעבר לכך, אני דורש שתהיו בטוחים לגמרי בכל מה שאני אומר. אסור לכם לאמץ גישה של הזנחה, ובפרט, אסור לכם להתמודד עם הדברים באופן סלקטיבי. בנוסף, מיותר לציין שאסור לכם להיות אדישים כלפי דבריי ועבודתי. עבודתי נעשית בקרבכם, והענקתי לכם כמות רבה של דבריי, אך אם תרמו אותי כך, אוכל רק לתת את מה שלא קיבלתם ואת מה שלא הנהגתם למשפחות גויים. אילו מהברואים לא בידיי? רובכם "באים בימים", ואין לכם האנרגיה לקבל עבודה כזו שלי. אתם בקושי שורדים, כמו ציפור האנהאו,[א] ומעולם לא התייחסתם לדבריי ברצינות. הצעירים יהירים עד מאוד ומפונקים מדי, והם מקדישים עוד פחות מחשבה לעבודתי. לא מתחשק להם לאכול את המטעמים של המשתה שלי. הם כמו ציפור קטנה שברחה מהכלוב שלה ועפה אל המרחקים. איך ייתכן שצעירים וזקנים כאלה יוכלו להיות לי לתועלת? בני אדם בגיל מתקדם מוכנים להשתמש בדבריי כפנסיה עד לקבר, ולכן לאחר שהם ימותו, נפשותיהם יוכלו לעלות לשמיים, וזה מספיק. זו הסיבה לכך שנכון להיום, הם מוקירים "שאיפה אדירה" והם "חדורי ביטחון". על אף שהם מלאי סבלנות כלפי העבודה שלי, ועל אף שהם ישרים ולא נכנעים כמו רוחו של אדם זקן שלא מוכן שאף אדם ושום דבר לא יגרור אותו או יביס אותו, ממש כמו מבצר בלתי חדיר, אמונתם של בני האדם האלה שופעת ברוחות של גוויות המלאות באמונות תפלות, הלא כן? איפה הנתיב שלהם? עבורם, הנתיב שלהם ארוך ונידח מדי, הלא כן? איך ייתכן שהם יכירו את הרצון שלי? אפילו אם הביטחון שלהם ראוי לשבח, כמה מהזקנים האלה לא צועדים בעקבותיי בבלבול אלא עוסקים בחיפוש חיים? כמה מהם מבינים באמת את החשיבות האמיתית של עבודתי? למי יש מטרה שונה מהרצון להיות חסיד שלי בעולם של היום? מי לא ירד לשאול בעתיד הקרוב, אלא יובא למישור אחר בזכותי? האם אתם חושבים שהיעד שלהם הוא עניין עד כדי כך פשוט? על אף שאתם, הצעירים, כולכם ככפירי אריות, נדיר שיש לכם דרך אמיתית בלבכם. הנעורים שלכם לא יכולים בשום אופן לזכות ביותר מעבודתי, אך אתם תמיד מעוררים בי גועל. על אף שאתם צעירים, חסרים לכם חיוניות ושאפתנות – אתם תמיד בלתי מתחייבים בנוגע לעתידכם. נדמה שאתם אדישים ומהורהרים. אפשר לומר שבשום אופן לא ניתן למצוא בכם את החיוניות, האידיאלים והעמדה שצריכים להימצא בצעירים. צעירים כאלה נעדרים עמדה והם לא מסוגלים כלל להבחין בין נכון ולא נכון, טוב ורע, יפה ומכוער. בלתי אפשרי למצוא רכיבים כלשהם בכם שמקורם בבשר ודם. אתם כמעט לגמרי מיושנים, ואתם, בני האדם הצעירים האלה, למדתם גם ללכת עם הזרם ולהיות לא רציונליים. אתם לעולם לא מצליחים להבחין בין נכון ולא נכון, אתם לא יכולים להפריד בין אמת ושקר בשום עניין, אתם לעולם לא שואפים למצוינות, ואתם אף לא מסוגלים לומר מה נכון ומה לא נכון, מהי אמת ומהי צביעות. עוד עולה בכם ניחוח אפילו יותר חזק וממושך של דת בהשוואה לבני אדם זקנים. אתם אפילו יהירים וחסרי היגיון, אתם די תחרותיים, והתוקפנות שלכם חמורה מאוד – איך ייתכן שצעירים כאלה מחזיקים באמת? איך ייתכן שמישהו שלא יכול לנקוט עמדה יוכל לשאת עדות? איך ייתכן שמישהו שלא מסוגל להבחין בין נכון ולא נכון יוכל להיקרא אדם צעיר? איך ייתכן שמישהו שנעדר את החיוניות, המרץ, הרעננות, הרוגע והיציבות של אדם צעיר יוכל להיקרא חסיד שלי? איך ייתכן שמישהו שאין לו כל אמת או חוש צדק אך אשר אוהב לשחק ולהילחם יהיה ראוי להיות עד שלי? עיניים מלאות מרמה ודעה קדומה על בני האדם הן לא מה שצריך להיות לצעירים, ובני האדם שמבצעים מעשים הרסניים ונוראים לא אמורים להיות צעירים. אסור להם להיעדר אידיאלים, שאיפות או מזג של התקדמות נלהבת. אסור להם לומר נואש לגבי הסיכויים העתידיים שלהם, ואסור להם לאבד תקווה בחיים או לאבד ביטחון בעתיד. הם צריכים להתאפיין ביכולת ההתמדה הנחוצה כדי להמשיך בדרך האמת שהם בחרו כעת על מנת להגשים את משאלתם להקדיש לי את כל חייהם. אסור להם להיעדר את האמת, ואסור להם להחביא צביעות ורשע בלבם – הם צריכים לעמוד איתן בעמדה הראויה. אסור להם סתם להיסחף להם – הם צריכים להתאפיין ברוח של התעוזה להקריב קורבנות ולהיאבק למען הצדק והאמת. צעירים צריכים להיות מספיק אמיצים כדי לא להיכנע לדיכוי מצד כוחות החושך וכדי לחולל שינוי בחשיבות קיומם. צעירים לא צריכים להשלים עם מצוקה – הם צריכים להיות פתוחים וכנים ועם רוח של סלחנות כלפי אחיהם ואחיותיהם. כמובן, אלה הדרישות שאני מציב לכולם, וזו העצה שלי לכולם. מעבר לכך, אלה הדברים המרגיעים שלי אל כל הצעירים. עליכם לנהוג לפי דבריי. אסור שצעירים בפרט יעדרו את הנחישות להתאפיין ביכולת הבחנה בעניינים שונים ולרדוף צדק ואמת. אתם צריכים לעסוק בשאיפה להגשים את הדברים היפים והטובים, ואתם צריכים להשיג את המציאות של כל הדברים החיוביים וכן להיות אחראים כלפי חייכם – אסור לכם להתייחס לכך בקלות ראש. בני האדם באים אל העולם, ונדיר שהם נתקלים בי. בנוסף, נדיר שיש להם ההזדמנות לחפש את האמת ולזכות בה. מדוע אתם לא מוקירים את הזמן היפהפה הזה כנתיב הנכון לעיסוק בחיים האלה? ומדוע אתם תמיד מתייחסים בביטול כזה כלפי האמת והצדק? מדוע אתם תמיד רומסים את עצמכם ומשמידים את עצמכם למען הרשע והטינופת האלה שמשתעשעים בבני אדם? ומדוע אתם מתעסקים בדברים שעושים אנשים רעים כמו בני האדם הזקנים? מדוע אתם מחקים את הדרכים הישנות של דברים ישנים? חייכם צריכים להיות מלאים בצדק, אמת וקדושה – הם לא צריכים להיות כל כך מושחתים עד כדי כך מהר, ואתם לא אמורים ליפול לשאול. אינכם מרגישים שזה מצער מדי? אינכם מרגישים שזה יותר מדי לא הוגן כלפיכם?

על כולכם לעשות את העבודה המושלמת לחלוטין שלכם ולהעלות אותה כקורבן על המזבח שלי כקורבנות הטובים ביותר והייחודיים שתעניקו לי. על כולכם לעמוד איתן בעמדתכם שלכם ולא להתנועע לכל עבר עם כל משב רוח קל כמו העננים ברקיע. אתם עובדים קשה במשך מחצית מחייכם, ולכן מדוע שלא תחשפו את היעד שצריך להיות לכם? אתם עמלים במשך מח
צית מימי חייכם, אך אתם מניחים להוריכם הדומים לחזירים וכלבים לגרור אל הקבר את האמת ואת החשיבות של ההישרדות האישית שלכם. אינכם מרגישים שזה לא דבר כדאי? אינכם מרגישים שחיים כאלה הם חיים חסרי כל משמעות? בסופו של דבר, חיפוש כזה אחר האמת והנתיב הנכון יגרום לבעיות, כך שהשכנים ידאגו וכל המשפחה תהיה אומללה, והוא מוביל לאסונות קטלניים – חיים כאלה הם חיים לגמרי חסרי משמעות, הלא כן? למי יכולים להיות חיים מלאי מזל כמו שלכם, ולמי יכולים להיות חיים מגוחכים יותר משלכם? אתם לא מחפשים אותי על מנת לזכות בשמחה שלי וכדי למצוא דברי נחמה למענכם? אולם אחרי שאתם מתרוצצים במשך מחצית מימי חייכם, ואחרי שלאחר מכן, אתם מתגרים בי עד שאני מתמלא בכעס ולא מתייחס אליכם או משבח אתכם, כל חייכם הם לחינם, הלא כן? ואיך ייתכן שאתם מעזים ללכת לפגוש את נפשותיהם של הקדושים מכל עידני העבר שהשתחררו מכור המצרף? אתם אדישים כלפיי, ובסופו של דבר, אתם מתגרים באסון קטלני – מוטב שתנצלו את ההזדמנות הזו ותסעו לטיול מהנה ברחבי האוקיינוסים ואז תקשיבו ל"משימה" שאני מטיל עליכם. אמרתי לכם מזמן שבסופו של דבר, על אף שאתם אדישים ולא מוכנים לעזוב עדיין, הגלים שאני אעורר יטרפו ויבלעו אתכם. האם אתם באמת יכולים להגן על עצמכם? האם אתם באמת סמוכים ובטוחים ששיטת העיסוק הנוכחית שלכם תבטיח שתהפכו למושלמים? האין לבכם קשה מאוד? חסידות מהסוג הזה, עיסוק מהסוג הזה, חיים מהסוג הזה ואופי מהסוג הזה – איך ייתכן שהם יזכו בשבחיי?

הערות שוליים:

א. סיפורה של ציפור ההאנהאו דומה מאוד למשל של איזופוס על הצרצר והנמלה. ציפור ההאנהו מעדיפה לישון במקום לבנות קן כשמזג האוויר חם, חרף האזהרות החוזרות והנשנות מצד השכן שלה, העקעק. כשמגיע החורף, הציפור קופאת למוות.

מתוך:בשורת מלכות השמיים

אלו ואלו דברי אלוהים חיים-דברי אלוהים באחרית הימים-קטעי קריאה