כנסיית האל הכול יכול | כיצד פטרוס הכיר את ישוע

כנסיית האל הכול יכול | כיצד פטרוס הכיר את ישוע

במהלך הזמן שפטרוס העביר במחיצתו של ישוע, הוא ראה תכונות נעימות רבות בישוע, היבטים רבים הראויים לחיקוי והיבטים רבים שהעניקו לו כוח. אף שפטרוס ראה בישוע את ישותו של אלוהים במובנים רבים, וראה סגולות אהובות רבות, בתחילה הוא לא הכיר את ישוע. פטרוס החל להיות חסיד של ישוע בגיל 20 והמשיך להיות חסיד שלו במשך שש שנים. במהלך הזמן הזה, הוא כלל לא הכיר את ישוע, אך היה נכון להיות חסיד שלו רק מעצם הערצתו אליו. כשישוע קרא לו לראשונה על חופי ים כינרת, הוא שאל: "שמעון בר-יונה, האם תהיה חסיד שלי?" פטרוס אמר: "חייב אני להיות חסיד של שליחו של האב שבשמים. חייב אני להכיר באדם שרוח הקודש בחרה בו. אהיה חסיד שלך." בזמנו שמע פטרוס על אדם בשם ישוע, גדול הנביאים, בנו האהוב של אלוהים, ופטרוס ייחל תמיד למצוא אותו וקיווה להזדמנות לפגוש בו (משום שכך רוח הקודש הובילה אותו). אף שמעולם לא ראה אותו ורק שמע עליו שמועות, אט-אט התפתחה כמיהה והערצה לישוע בלבו, ולא פעם ייחל שיום אחד יראה את זיו פניו של ישוע. ומדוע ישוע בא לפגוש בפטרוס? גם הוא שמע על אדם בשם פטרוס, ולא הייתה זו רוח הקודש שהנחתה אותו: "לך אל ים כינרת, שם יש איש אחד ששמו שמעון בר-יונה." ישוע שמע מישהו אומר שיש איש אחד בשם שמעון בר-יונה וכי אנשים שמעו את דרשתו, שגם הוא הטיף את בשורת מלכות השמים, וכי כל מי ששמע אותו התרגש עד בכי. למשמע הדברים האלה, בא ישוע בעקבות האדם הזה ונסע אל ים כינרת. אז פטרוס קיבל את קריאתו של ישוע להיות חסיד שלו.

בהיותו חסיד של ישוע, היו לו דעות רבות לגביו והוא תמיד שפט אותו מנקודת מבטו שלו. אף שהייתה לו מידה מסוימת של הבנה של הרוח, פטרוס לא היה נאור במיוחד, וזו הסיבה לדבריו כשאמר: "חייב אני להיות חסיד של שליחו של האב שבשמים. חייב אני להכיר באדם שרוח הקודש בחרה בו." הוא לא הבין את הדברים שישוע עשה ולא נעשה נאור כלל. לאחר שהיה חסידו מזה זמן מה, הוא החל להתעניין במעשיו ובדבריו, ובישוע עצמו. הוא החל להרגיש שישוע מעורר בו גם חיבה וגם כבוד – הוא אהב להיות מקושר אליו ולהתייצב לצדו, וההאזנה לדבריו של ישוע הקנתה לו כוח ועזרה. עם הזמן, בהיותו חסיד של ישוע, פטרוס התבונן בו והפנים כל היבט של חייו: מעשיו, דבריו, תנועותיו והבעותיו. הוא פיתח הבנה עמוקה שישוע איננו כאחד האדם. אף שמראהו האנושי היה רגיל שברגילים, הוא היה מלא אהבה, חמלה וסובלנות לאדם. כל שעשה ואמר סייע רבות לזולת, ולצדו פטרוס ראה ולמד דברים שמעולם לא ראה או עשה בעבר. הוא ראה שאף על פי שישוע לא ניחן בשיעור קומה ראוי לציון או באנושיות יוצאת דופן, הוא השרה אווירה בלתי שגרתית ויוצאת מגדר הרגיל. אף על פי שפטרוס לא היה מסוגל להסביר זאת לגמרי, הוא יכול היה לראות שישוע מתנהל בשונה מכל אחד אחר, שכן עשה דברים שונים מאוד משעשו בני אדם מן השורה. מאז שחבר לישוע, פטרוס גם הבין שאופיו היה שונה מזה של אדם מן השורה. הוא תמיד נהג ביציבות ולעולם לא בחופזה, מעולם לא הפליג או המעיט בחשיבותו של נושא, וניהל את חייו באופן רגיל ומעורר הערכה גם יחד. בשיחה היה ישוע עדין וחינני, פתוח וצוהל אך שליו, ואף פעם לא איבד את כבודו בביצוע עבודתו. פטרוס ראה שישוע לעתים מסוגר אך ברגעים אחרים הוא מדבר ללא הרף. הוא היה לפעמים כה מאושר עד כי הפך קל תנועה ונמרץ כיונה, אך בפעמים אחרות, היה כה עצוב עד כי לא דיבר כלל, כאילו היה אם שעורה שרוף מהשמש. לעתים היה מלא זעם, כאיש צבא אמיץ המסתער על אויביו להורגם, ולפעמים אפילו כאריה שואג. לפעמים צחק, בפעמים אחרות התפלל ובכה. בכל אשר פעל ישוע, צמחו בפטרוס אהבה וכבוד ללא גבול כלפיו. צחוקו של ישוע מילא אותו באושר, צערו הטיל עליו יגון, כעסו הפחיד אותו, בעוד חסדו, רחמיו וקפדנותו הביאו אותו לאהבת אמת לישוע ופיתחו בו יראה וכמיהה אליו. כמובן, רק עם הזמן הבין פטרוס את כל זאת, לאחר שחי לצד ישוע מזה שנים מספר.

פטרוס היה אדם רגיש במיוחד וניחן מאז ומתמיד בתבונה טבעית, אך הוא עשה לא מעט דברים טיפשיים בהיותו חסיד של ישוע. ממש בהתחלה היו לו תפיסות מסוימות בנוגע לישוע. הוא שאל: "אנשים אומרים שאתה נביא, אם כך כשהיית בן שמונה וגדלת די הצורך כדי להבין דברים, האם ידעת שאתה אלוהים? האם ידעת שרוח הקודש היא שהביאה אותך לעולם?" ישוע השיב: "לא ידעתי! האם אינני נראה לך כמו אדם רגיל מאוד? אני בדיוק ככל אחד אחר. האדם שהאב שולח הוא אדם רגיל, לא אדם יוצא מגדר הרגיל. ואף שעבודתי מייצגת את אבי שבשמים, דמותי, אישיותי ובשרי אינם יכולים לייצג את אבי שבשמים במלוא הדרו, אלא רק חלק אחד שלו. אף שמקורי ברוח, אני עדיין אדם רגיל, ואבי שלח אותי אל העולם כאדם רגיל, לא כאדם יוצא מגדר הרגיל." רק מששמע את הדברים האלה, החל פטרוס להבין את ישוע במידת מה. ורק לאחר שהעביר אין-ספור שעות בעיון בעבודתו של ישוע, באשר לימד, באשר רעה, באשר קיים, הבין אותו באופן מעמיק בהרבה. בשנתו ה-30 של ישוע, הוא סיפר לפטרוס על צליבתו הקרבה, ועל כך שהוא בא לעשות את עבודת הצליבה כדי לגאול את האנושות כולה. הוא אף סיפר לו ששלושה ימים לאחר הצליבה, בן האדם יקום לתחייה, ולאחר קימתו לתחייה יופיע בפני הציבור במשך 40 יום. פטרוס נעצב לשמע הדברים האלה, אך הוא התקרב לישוע יותר מאי-פעם כשהפנים את דבריו.

לאחר שהתנסה זמן מה, הבין פטרוס שכל שישוע עשה היה הוויית אלוהים, והוא החל לחשוב שישוע ראוי מאוד לאהבה. רק משהבין הבנה זו, עשתה אותו רוח הקודש לנאור מבפנים. אז פנה ישוע אל תלמידיו ואל יתר חסידיו ושאל: "יוחנן, מי אתה אומר שאני?" יוחנן השיב: "אתה משה." אז פנה אל לוקס: "ואתה, לוקס, מי אתה אומר שאני?" לוקס השיב: "אתה גדול הנביאים." אז שאל אחות: "מי את אומרת שאני?" האחות השיבה: "אתה גדול הנביאים שנושא דברים רבים מנצח ועד נצח. נבואתו של איש אינה אדירה כשלך, וחוכמתו של איש אינה עמוקה כשלך. אתה נביא." אז פנה ישוע אל פטרוס ושאל: "פטרוס, מי אתה אומר שאני?" פטרוס השיב: "אתה המשיח, בנו של האל החי. באת משמים, אין מוצאך על פני האדמה, אינך כשאר ברואי אלוהים. אנחנו על פני האדמה ואתה כאן איתנו, אך אתה בן שמים, אינך מן העולם הזה ואינך בן ארץ." באמצעות חוויתו עשתה אותו רוח הקודש לנאור, וכך אפשרה לו להבין זאת. לאחר שהגיע לנאורות, הוא התפעל אף יותר מכל מעשיו של ישוע, חשב עליו כעוד יותר ראוי לאהבה, ותמיד בלבו חשש מהפרידה מישוע. כך, בפעם הראשונה שישוע התגלה בפני פטרוס לאחר שנצלב וקם לתחייה, קרא פטרוס באושר עילאי: "אדוני! קמת לתחייה!" אז, בעודו מתייפח, דג דג גדול במיוחד, בישל אותו והגיש אותו לישוע. ישוע חייך אך לא פצה את פיו. אף על פי שפטרוס ידע שישוע קם לתחייה, הוא לא הבין את מסתרי הדבר. כשנתן לישוע את הדג למאכל, ישוע לא סרב אך לא דיבר ולא התיישב לאכול, אלא נעלם לפתע. הדבר גרם לפטרוס להלם אדיר, ורק אז הבין שישוע שקם לתחייה שונה מישוע שקדם לו. מרגע שהבין זאת, פטרוס נעצב אך גם התנחם בכך שידע שישוע[א] השלים את משימתו. הוא ידע שישוע השלים את משימתו, שתם זמנו בקרב בני האדם, וכי מאותו רגע ואילך, יאלצו בני האדם ללכת בנתיב משל עצמם. פעם ישוע אמר לו: "גם אתה חייב לשתות מכוס המרורים שממנה שתיתי (אלה הדברים שאמר לאחר קימתו לתחייה), גם אתה חייב ללכת בנתיב שבו הלכתי. אתה חייב לתת את נפשך בעדי." בניגוד לעכשיו, העבודה בזמן ההוא לא לבשה צורה של שיחה פנים-אל-פנים. במהלך עידן החסד, עבודתה של רוח הקודש הייתה נסתרת מאוד, ופטרוס סבל קשיים רבים, ולפעמים סבל כל כך עד שקרא: "אלוהים! אין לי דבר מלבד החיים האלה. אף שערכם אינו רב בעיניך, ברצוני להקדיש אותם לך. אף שבני האדם אינם ראויים לאהוב אותך, ואהבתם ולבם חסרי תועלת, מאמין אני שאתה מסוגל לראות את הכוונה שבלבם של בני אדם. ואף שגופם של בני האדם אינו מתקבל עליך, רוצה אני שתקבל את לבי." הוא התעודד כשאמר דברים אלה בתפילתו, במיוחד כשהתפלל: "אקדיש את כל לבי לאלוהים. אפילו שאיני מסוגל לעשות דבר עבור אלוהים, אשביע את רצונו של אלוהים נאמנה ואקדיש את עצמי אליו בלב שלם. אני מאמין שאלוהים חייב להביט בלבי." הוא אמר: "איני מבקש דבר בחיי אלא שאלוהים יקבל את מחשבות האהבה שאני רוחש אליו ואת חפץ לבי. הייתי עם האדון ישוע זמן כה רב אך מעולם לא אהבתי אותו. זה החוב הגדול ביותר שלי. אף על פי שנשארתי איתו, לא הכרתי אותו, ואפילו ביטאתי דברי זלזול מאחורי גבו. המחשבה על הדברים האלה גורמת לי לחוש כי אני חב חוב גדול עוד יותר לישוע האדון." הוא תמיד התפלל כך. הוא אמר: "אני פחות מאבק. איני יכול לעשות דבר אלא להקדיש את הלב הנאמן הזה לאלוהים."

היה שיא בחוויותיו של פטרוס, כשגופו כמעט קרס לחלוטין, אך ישוע העניק לו עידוד מבפנים. והוא הופיע בפניו פעם אחת. כשפטרוס סבל ייסורים אדירים ולבו היה שבור, ישוע הנחה אותו: "היית איתי על פני האדמה, והייתי כאן איתך. ואף שלפני כן היינו שנינו יחד בשמים, הרי שהדבר הזה שייך לעולם הרוחני. עתה חזרתי לעולם הרוח ואתה על פני האדמה. שהרי אני איני בן ארץ, ואף שגם אתה אינך בן ארץ, עליך להשלים את ייעודך על פני האדמה. בהיותך משרת, עלייך למלא את חובותיך כמיטב יכולתך." פטרוס התנחם מששמע שיוכל לשוב לצדו של אלוהים. כשפטרוס חווה ייסורים כה עזים עד שכמעט לא יכול היה לצאת ממיטתו, הוא חש חרטה כה עצומה עד כי אמר: "אני כל כך מושחת שאינני יכול להשביע את רצונו של אלוהים." ישוע הופיע בפניו ואמר: "פטרוס, הייתכן ששכחת את ההחלטה שהחלטת בפניי? האם באמת שכחת את כל מה שאמרתי? האם שכחת את ההבטחה שהבטחת לי?" פטרוס ראה שזה ישוע וקם ממיטתו, וישוע ניחם אותו: "אני איני בן ארץ, כבר אמרתי לך – עליך להבין זאת, אך האם שכחת דבר מה נוסף שאמרתי לך? 'גם אתה אינך בן ארץ ואינך בן העולם הזה.' ברגע זה ישנה עבודה שעליך לעשות ואתה לא יכול להיות כה נכה רוח, אתה לא יכול לסבול כך. אף על פי שבני אדם ואלוהים אינם יכולים להתקיים יחדיו באותו עולם, יש לי עבודתי ויש לך עבודתך, ויום אחד כשתושלם עבודתך, נהיה שוב ביחד במישור אחד ואוביל אותך אל חיי נצח איתי". פטרוס התנחם והתעודד למשמע הדברים האלה. הוא ידע שסבלו הוא דבר שהוא חייב לשאת ולחוות, ומאותו רגע והלאה הוא לא איבד השראה. ישוע הופיע בפניו במיוחד בכל רגע מרכזי והעניק לו נאורות והכוונה מיוחדות, וביצע בו עבודה רבה. ועל מה פטרוס התחרט יותר מכל? ישוע שאל את פטרוס שאלה נוספת (אף שאינה מתועדת כך בכתבי הקודש) זמן לא רב לאחר שפטרוס אמר "אתה בנו של אלוהים החי," והשאלה הייתה: "פטרוס! האם אי פעם אהבת אותי?" פטרוס הבין את כוונתו ואמר: "אדוני! "פעם אהבתי את האב שבשמים, אך אני מודה שמעולם לא אהבתי אותך." אז ישוע אמר: "אם בני אדם אינם אוהבים את האב שבשמים, כיצד הם יכולים לאהוב את הבן שעל הארץ? ואם בני אדם אינם אוהבים את הבן שאלוהים האב שלח, כיצד הם יכולים לאהוב את האב שבשמים? אם בני אדם באמת אוהבים את הבן שעל הארץ, הרי שהם באמת אוהבים את האב שבשמים." למשמע דברים אלה, הבין פטרוס את ליקויו. הוא תמיד חש חרטה עד בכי על הדברים "פעם אהבתי את האב שבשמים, אך אני מודה שמעולם לא אהבתי אותך." לאחר הקימה לתחייה והעלייה השמימה של ישוע, הוא חש עליהם חרטה וצער רבים אף יותר. בהיזכרו בעבודתו בעבר ובשיעור קומתו בהווה הוא הרבה להעלות את ישוע בתפילותיו, ותמיד חש חרטה וחוב כלפי אלוהים על שלא הגשים את רצון אלוהים ולא עמד ברף שהוצב לו. עניינים אלה הפכו לעול הגדול ביותר שלו. הוא אמר: "יום אחד אקדיש לך את כל רכושי ואת כל כולי – אתן לך את היקר לי מכל." הוא אמר: "אלוהים! יש לי רק אמונה אחת ורק אהבה אחת. חיי אינם שווים דבר וגופי אינו שווה דבר. יש לי רק אמונה אחת ורק אהבה אחת. יש לי אמונה בך בדעתי ואני אוהב אותך בלבי. רק את שני הדברים האלה אוכל לתת לך, ואפס מלבדם." פטרוס התעודד מאוד מדבריו של ישוע, משום שלפני שנצלב, ישוע אמר לו: "אינני בן העולם הזה, וגם אתה אינך בן העולם הזה." לאחר מכן, כשפטרוס הגיע עד כדי כאב גדול, ישוע הזכיר לו: "פטרוס, שכחת? אינני בן העולם, ורק משום עבודתי עזבתי אותו מוקדם יותר. גם אתה אינך בן העולם, האם שכחת? אמרתי לך פעמיים, אינך זוכר?" פטרוס שמע אותו ואמר: "לא שכחתי!" אז ישוע אמר: "פעם העברת בשמחה את זמנך איתי בשמיים ופרק זמן לצדי. אתה מתגעגע אליי ואני מתגעגע אליך. אף שהברואים אינם ראויים להיות מוזכרים בעיניי, כיצד אוכל שלא לאהוב את מי שתמים וראוי לאהבה? האם שכחת את הבטחתי? עליך לקבל את התפקיד שהפקדתי בידייך על פני האדמה – עליך להשלים את המשימה שהטלתי עליך. יום אחד בהחלט אוביל אותך להיות לצדי." למשמע הדבר הזה, פטרוס התעודד אף יותר וקיבל השראה גדולה אף יותר, עד כדי כך שכאשר היה על הצלב, הוא היה מסוגל לומר: "אלוהים! אינני יכול לאהוב אותך מספיק! אפילו אם תבקש ממני למות, עדיין לא אוכל לאהוב אותך מספיק! לא משנה לאן תשלח את נשמתי, אם תקיים את הבטחותיך או לא, מה שתעשה בי לאחר מכן, אני אוהב אותך ומאמין בך". הדבר שנאחז בו היה אמונתו ואהבת האמת שלו.

ערב אחד, כמה מהתלמידים, כולל פטרוס, היו על סירת דייגים. הם היו כולם ביחד עם ישוע, ופטרוס שאל את ישוע שאלה תמימה מאוד: "אדוני! יש שאלה שיש לי כבר זמן רב מאוד אשר ברצוני לשאול אותך." ישוע השיב: "אז שאל בבקשה!" אז פטרוס שאל: "האם אתה הוא שעשה את העבודה שנעשתה בעידן החוק?" ישוע חייך, כאילו אומר: "הילד הזה, כמה תמים הוא!" אז המשיך באופן תכליתי: "לא אני הוא שעשה זאת – יהוה ומשה הם שעשו זאת." פטרוס שמע זאת וקרא: "הו! אז לא אתה הוא שעשה זאת." מרגע שפטרוס אמר זאת, ישוע לא אמר עוד דבר. פטרוס חשב לעצמו: "לא אתה הוא שעשה זאת, אז אין זה פלא שאתה בא להשמיד את החוק, מכיוון שלא אתה הוא שקבע אותו." גם לבו הוקל. לאחר מכן ישוע הבין שפטרוס היה די תמים, אך משום שלא היו לו תובנות באותו רגע, ישוע לא הוסיף דבר ולא סתר את דבריו. פעם נשא ישוע דרשה בבית כנסת ואנשים רבים, וביניהם פטרוס, הגיעו כדי לשמוע אותו מטיף. ישוע אמר: "זה שיבוא מנצח ועד נצח יבצע את עבודת הגאולה מחטא בעידן החסד כדי לגאול את האנושות כולה מחטאיה, אך הוא לא יוגבל על ידי כלל כלשהו בהובלת האנושות לחיים ללא חטא. הוא ייצא מן החוק וייכנס לעידן החסד. הוא יגאל את האנושות כולה. הוא יצעד קדימה מעידן החוק אל עידן החסד, אך איש אינו מכיר אותו, את האחד שבא מיהוה. העבודה שעשה משה ניתנה על ידי יהוה – משה ניסח את החוק והתורה משום העבודה שעשה יהוה." משאמר זאת, המשיך: "אסון יכה את מי שמבטל את דיברות עידן החסד במהלך עידן החסד. עליו לעמוד במקדש ולקבל את חורבן אלוהים, ואש תכה בו." כשפטרוס סיים להקשיב לדברים אלה, תגובתו הייתה ניכרת. במהלך תקופת ניסיונו, ישוע רעה את פטרוס ותמך בו, ודיבר אליו מלב אל לב, מה שהעניק לפטרוס הבנה מעט טובה יותר של ישוע. כשפטרוס חשב על הטפתו של ישוע באותו היום, ואז על השאלה ששאל את ישוע כשהיו בסירת הדייגים והתשובה שישוע מסר לו, וכן על איך צחק – אז הבין את הכול. לאחר מכן, רוח הקודש גרמה לפטרוס להיות נאור, ורק באמצעות כך הבין שישוע הוא בנו של אלוהים החי. הבנתו של פטרוס נבעה מהנאורות מאת רוח הקודש, אך תהליך עמד מאחורי הבנה זו. מתוך שאילת שאלות, האזנה להטפתו של ישוע, ואז מתוך קבלת השיתוף המיוחד של ישוע ורעִיָּתו המיוחדת, הגיע פטרוס להבנה שישוע הוא בנו של אלוהים החי. הבנה זו לא הופיעה בן לילה – היה זה תהליך – והדבר סייע לו בהמשך הדרך. מדוע לא עשה ישוע עבודת הבאה לידי שלמות באנשים אחרים אלא רק בפטרוס? משום שרק פטרוס הבין שישוע הוא בנו של אלוהים החי, ואף אדם אחר לא ידע זאת. אף שהיו תלמידים רבים שידעו רבות בהיותם חסידיו, הידע שלהם היה שטחי. זו הסיבה לכך שישוע בחר בפטרוס כדוגמה של הבאה לידי שלמות. מה שישוע אמר לפטרוס אז הוא מה שהוא אומר היום לאנשים, שהידע שלהם והיווכחותם בחיים חייבים להגיע לרמת אלה של פטרוס. בהתאם לדרישה זו ונתיב זה, אלוהים יעשה את כולם למושלמים. מדוע אנשים היום נדרשים להחזיק באמונה ממשית ובאהבת אמת? עליכם לחוות את שחווה פטרוס, עליכם לזכות בפירותיהן של חוויותיו, ולבטח עליכם לחוש גם את הכאב שעבר על פטרוס. הנתיב שבו אתם פוסעים הוא אותו נתיב שבו פטרוס פסע. הכאב שאתם סובלים הוא הכאב שפטרוס סבל. כשתזכו בתפארת וכשתחיו חיים אמיתיים, אז תביאו לידי ביטוי את דמותו של פטרוס. המסלול הוא אותו מסלול ובהתאם לכך נעשה האדם מושלם. יחד עם זאת, איכות האנשים כיום נופלת במידת מה בהשוואה לזה של פטרוס, מכיוון שהזמנים השתנו וכך השתנה גם היקף השחיתות. יתר על כן, יהודה הייתה ממלכה רבת שנים עם תרבות עתיקה. לכן עליכם לנסות לשפר את איכותכם.

פטרוס היה אדם שקול מאוד, היה נבון בכל אשר עשה וכן ישר שבישרים. הוא סבל מכשולים רבים. הוא בא במגע עם החברה בהיותו בן 14, כשהיה הולך ללמוד ולא פעם לבית הכנסת. הייתה לו התלהבות רבה והוא תמיד היה נכון להשתתף בפגישות. בזמנו, ישוע טרם התחיל את עבודתו באופן רשמי – הייתה זו רק ההתחלה של עידן החסד. פטרוס החל לבוא במגע עם דמויות דתיות כשהיה בן ארבע עשרה. עד גיל שמונה עשרה כבר היה בקשר עם האליטה הדתית, אך לאחר שראה את הכאוס הדתי מאחורי הקלעים, הוא עזב. משראה כמה ערמומיים, זוממים ופגועי מדון היו האנשים האלה, הוא מאס בהם מאוד (כך עבדה רוח הקודש בזמן ההוא כדי לעשותו למושלם. היא ריגשה אותו במיוחד וחוללה בו עבודה מיוחדת), וכך פרש מבית הכנסת בגיל שמונה עשרה. הוריו התנכלו לו ולא הרשו לו להאמין (הם היו שייכים לשטן, ולא הייתה אמונה בלבם). לבסוף, פטרוס עזב את הבית ונדד כאוות נפשו במשך שנתיים, כשהוא דג דגים ומטיף. במשך הזמן הזה הוא גם הוביל לא מעט אנשים. כעת תוכלו לראות בבירור את המסלול שנקט פטרוס. אם ראיתם זאת בבירור, הרי שקבעתם את העבודה הנעשית היום, וכך לא תתלוננו או תעמדו מנגד, ולא תכמהו לדבר. עליכם לחוות את הלך רוחו של פטרוס בזמן ההוא: הוא היה שבור צער וכבר לא ביקש עתיד או ברכה. הוא לא חיפש את הרווח, האושר, הפרסום או העושר של העולם, ורק שאף לחיות את החיים המשמעותיים ביותר, ופירוש הדבר היה להשיב לאלוהים על אהבתו ולהקדיש לאלוהים את היקר לו מכל. אז יהיה לבו מסופק. הוא הרבה להתפלל לישוע במילים: "אדוני ישוע המשיח, פעם אהבתי אותך, אך לא אהבתי אותך באמת. אף שאמרתי שאני מאמין בך, מעולם לא אהבתי אותך בכל לבי. רק הוקרתי אותך, הערצתי אותך והתגעגעתי אלייך, אך מעולם לא אהבתי אותך ולא האמנתי בך באמת." הוא תמיד התפלל לקיים את הבטחתו, בקביעות התעודד מדבריו של ישוע[ב] והם הניעו אותו לפעולה. לאחר מכן, לאחר תקופה של ניסיון, ישוע בחן אותו, וגירה אותו כדי שיערוג אליו עוד יותר. הוא אמר: "אדוני ישוע המשיח! כמה שאני מתגעגע אליך ומשתוקק להביט בזיו פניך. אני יותר מדי לוקה בחסר, ואיני יכול לפצות על כך למען אהבתך. אני מתחנן בפניך שתיקח אותי בקרוב. מתי תזדקק לי? מתי תיקח אותי מכאן? מתי שוב אביט בזיו פניך? איני רוצה לחיות עוד בגוף הזה, להמשיך להפוך למושחת, וכן אינני רוצה להתמרד עוד. אני מוכן להקדיש לך את כל שיש לי ברגע שאוכל, ואני לא רוצה להעציב אותך עוד." כך הוא התפלל, אך הוא לא ידע אז מה ישוע יעשה בו למושלם. במהלך ייסורי המבחן שלו, ישוע הופיע בפניו שוב ואמר: "פטרוס, אני רוצה להפוך אותך למושלם, כך שתהפוך לפרי שהוא התגשמות השלמות שלי בך, ממנו אהנה. האם אתה באמת יכול להעיד למעני? האם עשית את מה שביקשתי ממך לעשות? האם הבאת לידי ביטוי את הדברים שאמרתי? פעם אהבת אותי אך אף על פי שאהבת אותי, האם הבאת אותי לידי ביטוי? מה עשית למעני? אתה מכיר בכך שאינך ראוי לאהבתי, אך מה עשית למעני?" פטרוס ראה שהוא לא עשה דבר למען ישוע והוא נזכר בנדרו הקודם להקדיש את חייו לאלוהים. וכך הוא לא התלונן עוד, ותפילותיו מאותו שלב ואילך השתפרו בהרבה. הוא התפלל ואמר: "אדוני ישוע המשיח! פעם עזבתי אותך ואתה פעם עזבת אותי. בילינו זמן לחוד וזמן יחדיו בצוותא. אך אתה אוהב אותי יותר מכל דבר אחר. שוב ושוב התמרדתי נגדך ושוב ושוב העצבתי אותך. איך אוכל לשכוח דברים כאלה? אני תמיד זוכר ולעולם לא אשכח את העבודה שעשית בי ואת הדברים שהטלת עליי. עם העבודה שעשית בי עשיתי כמיטב יכולתי. אתה יודע למה אני מסוגל ומעבר לכך, אתה יודע איזה תפקיד אני יכול למלא. אעשה כרצונך ואקדיש את כל כולי למענך. רק אתה יודע מה אני מסוגל לעשות למענך. אף על פי שהשטן שיטה בי כל כך, והתמרדתי נגדך, אני מאמין שאינך נוטר לי טינה על הפשעים האלה, שאינך נוהג בי על פיהם. אני רוצה להקדיש לך את כל חיי. איני מבקש דבר ואין לי תקוות או תוכניות אחרות. אני רק רוצה לנהוג בהתאם לכוונתך ולקיים את רצונך. אשתה מכוס המרורים שלך, ואני נתון לפקודתך."

הנתיב שבו אתם צועדים צריך להיות ברור לכם. הנתיב שתצעדו בו בעתיד, הדברים שאלוהים יעשה למושלמים והדברים שהופקדו בידיכם צריכים להיות ברורים לכם. אולי יום אחד ינסו אתכם, ואם אז תהיו מסוגלים לשאוב השראה מחוויותיו של פטרוס, תדעו שאתם באמת ובתמים צועדים בנתיבו של פטרוס. אלוהים שיבח את פטרוס על אמונת האמת ואהבת האמת שלו ועל נאמנותו לאלוהים. ובזכות כנותו וכמיהתו לאלוהים בלבו, אלוהים עשה אותו למושלם. אם אכן יש לכם אותה אהבה ואותה אמונה שהייתה לפטרוס, הרי שישוע לבטח יעשה אתכם למושלמים.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

הערות שוליים:

א. בטקסט המקורי נכתב "אדון"

ב. בטקסט המקורי נכתב "מהדברים האלה."

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. צאנו של אלוהים שומעות בקולו של אלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.