לגבי כתבי הקודש (3)
לא כל דבר בכתבי הקודש הוא תיעוד של דברים שאלוהים אמר באופן אישי. כתבי הקודש פשוט מתעדים את שני השלבים הקודמים בעבודתו של אלוהים, שחלק אחד מהם הוא רישום של חזונות הנביאים, והחלק השני שלהם הוא החוויות והידע שכתבו בני אדם שאלוהים השתמש בהם לאורך העידנים. חוויות אנושיות נגועות בדעות אנושיות ובידע אנושי, וזה בלתי נמנע. ברבים מהספרים בכתבי הקודש יש תפיסות אנושיות, דעות קדומות אנושיות ופרשנויות אנושיות מגוחכות. מובן שרוב הדברים הם תוצאה של הנאורות וההארה של רוח הקודש, והם פרשנויות נכונות, אך אי-אפשר לומר שהם כולם ביטויים מדויקים לגמרי של האמת. השקפותיהם על דברים מסוימים אינן אלא ידע של ניסיון אישי או נאורות של רוח הקודש. חזונות הנביאים נבעו מהוראות ישירות של אלוהים: הנבואות של ישעיהו, דניאל, עזרא, ירמיהו ויחזקאל נבעו מהוראות ישירות של רוח הקודש – בני האדם האלה היו חוזים והם קיבלו את רוח הנבואה. הם היו כולם נביאים של התנ"ך. במהלך עידן החוק, בני האדם האלה, שקיבלו השראה מיהוה, התנבאו פעמים רבות בהוראה ישירה של יהוה. ומדוע יהוה עבד בהם? משום שעם ישראל היה העם הנבחר של אלוהים: עבודת הנביאים הייתה חייבת להתבצע בקרבם, והם היו כשירים לקבל התגלויות כאלה. למעשה, הם עצמם לא הבינו את דבריו של אלוהים כשהוא התגלה אליהם. רוח הקודש אמרה את הדברים האלה דרך פיהם כדי שבני האדם בעתיד יוכלו לתפוס את הדברים האלה ולראות שהם באמת היו מעשה ידה של רוח האל, של רוח הקודש, ושהם לא נבעו מהאדם, וכדי להוכיח את קיומה של עבודתה של רוח הקודש. במהלך עידן החסד, ישוע עצמו עשה את כל העבודה במקומם, ולכן בני האדם הפסיקו להתנבא. אם כן, ישוע היה נביא? ישוע היה נביא, כמובן, אך הוא גם היה יכול לעשות את עבודתם של השליחים: הוא יכול היה גם להתנבא וגם להטיף וללמד בני אדם ברחבי הארץ. אולם העבודה שהוא עשה והזהות שהוא ייצג לא היו אותו דבר. הוא בא לגאול את האנושות כולה, לגאול את האדם מחטא. הוא היה נביא, ושליח, אך יותר מזה, הוא היה המשיח. נביא יכול להתנבא, אך אי-אפשר לומר שהוא המשיח. לצד זאת, ישוע התנבא הרבה, ולכן אפשר לומר שהוא היה נביא, אך אי-אפשר לומר שהוא היה נביא ושמשום כך הוא לא היה המשיח. זאת משום שהוא ייצג את אלוהים עצמו בביצוע שלב בעבודה, ושזהותו הייתה שונה מזו של ישעיהו: הוא בא כדי להשלים את עבודת הגאולה, והוא גם קיים את חיי האדם, ורוח הקודש שרתה עליו באופן ישיר. בעבודה שהוא עשה, לא הייתה השראה מרוח האל ולא היו הוראות מיהוה. במקום זאת, רוח האל באה לעבוד באופן ישיר, ודי בכך כדי להוכיח שישוע לא היה זהה לנביאים. העבודה שהוא עשה הייתה עבודת הגאולה, וההתנבאות הייתה משנית לה. הוא היה נביא, שליח, אך יותר מזה, הוא היה הגואל. לעומת זאת, החוזים יכלו רק להתנבא, והם לא היו מסוגלים לייצג את רוח האל בביצוע כל עבודה אחרת. משום שישוע עשה עבודה כה רבה שאדם מעולם לא עשה, ומשום שהוא עשה את העבודה של גאולת האנושות, הוא היה שונה מישעיהו למשל. העובדה שישנם בני אדם שלא מקבלים את הזרם של היום נובעת מכך שהוא מהווה מכשול עבורם. הם אומרים: "בתנ"ך, נביאים רבים גם אמרו דברים רבים. על כן, מדוע הם לא היו אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם? אלוהים של היום נושא דברים. האם די בכך כדי להוכיח שהוא התגלמותו של אלוהים? אתם לא מרוממים את כתבי הקודש, ואתם גם לא לומדים אותם. אם כן, על סמך מה אתם אומרים שהוא התגלמותו של אלוהים? אתם אומרים שרוח הקודש מכוונת אתכם, ואתם סבורים שהשלב הזה בעבודה הוא עבודה שאלוהים מבצע באופן אישי, אך על מה אתם מסתמכים?" אתם מתמקדים בדבריו של אלוהים של היום, ונדמה שדחיתם את כתבי הקודש ושהשלכתם אותם הצדה, ולכן הם אומרים שאתם מאמינים בכפירה, ושאתם שייכים לכת מרושעת.
אם אתם רוצים לשאת עדות על עבודתו של אלוהים במהלך אחרית הימים, עליכם להבין את הסודות של כתבי הקודש, את המבנה של כתבי הקודש ואת מהותם של כתבי הקודש. כיום, בני האדם מאמינים שכתבי הקודש הם אלוהים, ושאלוהים הוא כתבי הקודש. הם גם מאמינים שכל מה שנכתב בכתבי הקודש הם דברים שאלוהים אמר, ושאלוהים אמר את כל מה שנכתב בהם. בני האדם שמאמינים באלוהים אפילו חושבים שעל אף שבני אדם כתבו את כל שישים ושישה הספרים בתנ"ך ובברית החדשה, הם כולם נכתבו בהשראה אלוהית, והם כולם תיעוד של אמירות מפי רוח הקודש. זה פירוש שגוי של בני האדם, והוא לא לגמרי עולה בקנה אחד עם העובדות. למעשה, למעט ספרי הנבואה, התנ"ך הוא תיעוד היסטורי. חלק מהאיגרות בברית החדשה נובעות מחוויותיהם של בני אדם, וחלקן נובעות מהנאורות של רוח הקודש. למשל, האיגרות של פאולוס נבעו מעבודתו של בן אדם ומנאורות של רוח הקודש, והן נכתבו אל הכנסיות והיוו דברי תוכחה ועידוד לאחים ולאחיות בכנסיות. אלה לא היו דברים שאמרה רוח הקודש – פאולוס לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש, הוא לא היה נביא, וודאי שלא היו לו חזונות. האיגרות שלו נכתבו לכנסיות של אפסוס, פילדלפיה, גלטיה וכנסיות אחרות. ולפיכך, האיגרות של פאולוס בברית החדשה הן איגרות שפאולוס כתב לכנסיות, והן לא השראות מרוח הקודש או אמירות ישירות של רוח הקודש. הן בסך הכל דברי תוכחה, נחמה ועידוד שהוא כתב לכנסיות במהלך עבודתו. אם כן, גם הן מהוות תיעוד של חלק ניכר מעבודתו של פאולוס באותה עת. הן נכתבו לכל האחים והאחיות שמאמינים באלוהים, מטרתן הייתה לגרום לכל האחים והאחיות בכל הכנסיות באותה עת לשמוע לעצתו ולציית לכל דרכיו של האדון ישוע. פאולוס לא אמר בשום פנים ואופן שכל אנשי הכנסיות בהווה ובעתיד צריכים לאכול ולשתות את דבריו, והוא גם לא אמר שכל דבריו באו מאלוהים. לפי נסיבות הכנסייה באותה עת, הוא בסך הכל שוחח עם האחים והאחיות, הוכיח אותם ועורר בהם אמונה. הוא בסך הכל הטיף או הזכיר לבני אדם והוכיח אותם. דבריו התבססו על העול האישי שלו, והוא תמך את בני האדם באמצעות הדברים האלה. הוא ביצע את עבודתו של שליח של הכנסיות באותה עת. הוא היה פועל שהאדון ישוע השתמש בו. לכן הוא קיבל את האחריות על כל הכנסיות, הוטל עליו לבצע את עבודת הכנסיות, והיה עליו להבין את הנסיבות של האחים והאחיות. משום כך, הוא כתב איגרות לכל האחים והאחיות שמאמינים באלוהים. כל מה שהוא אמר לבני האדם שהיה חינוכי וחיובי היה נכון, אך דבריו לא ייצגו את אמירותיה של רוח הקודש, והוא לא יכול היה לייצג את אלוהים. זוהי הבנה מבישה וזהו חילול קודש עצום להתייחס לתיעוד חוויותיו של אדם ולאיגרות שכתב אדם כאל דברים שאמרה רוח הקודש לכנסיות! הדבר נכון במיוחד בנוגע לאיגרות שפאולוס כתב לכנסיות, מכיוון שהאיגרות שלו נכתבו לאחים ולאחיות על פי הנסיבות והמצב של כל כנסייה באותה עת, ונכתבו כדי להוכיח את האחים והאחיות שמאמינים באלוהים, כדי שהם יוכלו לקבל את חסדו של האדון ישוע. האיגרות שלו נועדו להלהיב את האחים והאחריות של אותה עת. אפשר לומר שזה היה העול האישי שלו, ושזה היה גם העול שרוח הקודש נתנה לו. אחרי הכל, הוא היה שליח שהנהיג את הכנסיות של אותה עת, שכתב איגרות לכנסיות והוכיח אותן – זו הייתה האחריות שלו. זהותו הייתה בסך הכל זהותו של שליח עובד, והוא בסך הכל היה שליח שאלוהים שלח. הוא לא היה נביא או חוזה. לכן עבורו, עבודתו שלו וחייהם של האחים והאחיות היו בעלי חשיבות עליונה. לפיכך, הוא לא יכול היה לדבר בשם רוח הקודש. דבריו לא היו דבריה של רוח הקודש, ועל אחת כמה וכמה שדבריו לא היו דברי האל. זאת מכיוון שפאולוס היה אך ורק ברוא אל, ובהחלט לא היה ההתגלמות של אלוהים כבשר ודם. זהותו לא הייתה זהה לזו של ישוע. דבריו של ישוע היו דבריה של רוח הקודש. הם היו דברי האל, משום שזהותו הייתה זהותו של המשיח, בנו של אלוהים. איך ייתכן שפאולוס יהיה שווה לו? אם בני האדם תופסים את האיגרות או דברים כגון דבריו של פאולוס כאמירות של רוח הקודש ועובדים אותם כאילו היו אלוהים, כל מה שניתן לומר הוא שיכולת הבחנתם לקויה. במילים בוטות יותר, אין זה אלא חילול קודש, הלא כן? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? ואיך ייתכן שבני אדם ישתחוו בפני תיעוד של איגרותיו והדברים שהוא אמר כאילו הם ספר קדוש או ספר שמימי? האם אדם מסוגל לבטא את דברי האל כבדרך אגב? איך ייתכן שאדם ידבר בשם אלוהים? אם כן, מה אתם אומרים? האם ייתכן שהאיגרות שפאולוס כתב לכנסיות לא נגועות בדעות שלו עצמו? איך ייתכן שהן לא יהיו נגועות בדעות אנושיות? הוא כתב איגרות לכנסיות על פי חוויותיו האישיות והיקף חייו האישיים. לדוגמה, פאולוס כתב איגרת לכנסיות הגלטיות שהכילה דעה מסוימת, ופטרוס כתב איגרת אחרת שהכילה השקפה אחרת. איזו מהן באה מרוח הקודש? איש לא יכול לדעת בוודאות. לפיכך, ניתן רק לומר ששניהם נשאו עול עבור הכנסיות, אך שמכתביהם מייצגים את שיעור קומתם, את האמצעים והתמיכה שהם סיפקו לאחים ולאחיות, ואת העול שלהם עבור הכנסיות, ושהם מייצגים רק עבודה אנושית. דבריהם לא נבעו לגמרי מרוח הקודש. אם אתם אומרים שהאיגרות של פאולוס הן דבריה של רווח הקודש, אתם מגוחכים ואתם מחללים את קדושתו של אלוהים! האיגרות של פאולוס והאיגרות האחרות בברית החדשה שוות ערך לספרי זיכרונות של אישים רוחניים מן העבר הקרוב. הן במעמד שווה לספרים של ווצ'מן ני או לחוויות של לורנס, וכן הלאה. ההבדל הוא רק שהספרים של אישים רוחניים מהעבר הקרוב לא כלולים בברית החדשה. עם זאת, מהותם של בני האדם האלה היא זהה: הם בני אדם שרוח הקודש השתמשה בהם במהלך תקופה מסוימת, והם לא יכלו לייצג את אלוהים באופן ישיר.
הבשורה על פי מתי בברית החדשה מתעדת את רשימת היוחסין של ישוע. בהתחלה, נכתב שישוע היה צאצא של אברהם, בנו של דוד ובנו של יוסף. בהמשך נכתב שרוח הקודש היא שעיברה את אמו ושהוא נולד לבתולה – פירוש הדבר הוא שהוא לא בנו של יוסף או צאצא של אברהם, ושהוא לא היה בנו של דוד. עם זאת, רשימת היוחסין מתעקשת לקשר את ישוע ליוסף. לאחר מכן, רשימת היוחסין ממשיכה לתעד את תהליך הולדתו של ישוע. נכתב שרוח הקודש עיברה את אמו, ושהוא נולד לבתולה, ושהוא לא בנו של יוסף. אולם ברשימת היוחסין נאמר בבירור שישוע היה בנו של יוסף, ומשום שרשימת היוחסין נכתבה עבור ישוע, היא מתעדת ארבעים ושניים דורות. כשהתיאור מגיע לדור של יוסף, נכתב בחופזה שיוסף היה בעלה של מרים. זאת כדי להוכיח שישוע הוא צאצא של אברהם. האם זו לא סתירה? רשימת היוחסין מתעדת בבירור את שלשלת היוחסין של יוסף. אין ספק שזה אילן היוחסין של יוסף, אך מתי מתעקש שזו רשימת היוחסין של ישוע האם זו לא הכחשה של העובדה שרוח הקודש היא שעיברה את אמו של ישוע? לפיכך, האם רשימת היוחסין של מתי היא לא רעיון אנושי? זה מגוחך! כך אתם יודעים שהספר הזה לא בא כולו מרוח הקודש. ייתכן שיש בני אדם שחושבים שלאלוהים חייבת להיות רשימת יוחסין על פני האדמה. כתוצאה מכך, הם קובעים שישוע הוא הדור הארבעים ושניים לאחר אברהם. זה באמת מגוחך! לאחר שאלוהים ירד ארצה, איך ייתכן שתהיה לו רשימת יוחסין? אם אתם אומרים שיש לאלוהים רשימת יוחסין, אתם מונים אותו על ברואי האל, הלא כן? אלוהים אינו שייך לפני האדמה. הוא אדון הבריאה, ועל אף שהוא מופיע כבשר ודם, מהותו לא זהה למהותו של האדם. איך ייתכן שתמנו את אלוהים בשורה אחת עם ברואי האל? אברהם לא יכול לייצג את אלוהים. הוא היה נושא עבודתו של יהוה באותה עת, הוא בסך הכל היה עבד נאמן שיהוה אישר, והיה שייך לעם ישראל. איך ייתכן שהוא יהיה מאבותיו של ישוע?
מי כתב את רשימת היוחסין של ישוע? האם ישוע עצמו כתב אותה? האם ישוע אמר לבני האדם באופן אישי, "כתבו את רשימת היוחסין שלי"? מתי תיעד אותה לאחר שישוע נצלב. באותה עת, ישוע עשה עבודה רבה שהייתה נשגבת מבינתם של תלמידיו, והוא לא סיפק כל הסבר לכך. לאחר שהוא עזב, תלמידיו החלו להטיף ולעבוד בכל מקום, ולמען השלב הזה בעבודה, הם התחילו לכתוב את האיגרות ואת ספרי הבשורה. ספרי הבשורה בברית החדשה נכתבו עשרים עד שלושים שנים לאחר שישוע נצלב. לפני כן, עם ישראל קרא רק את התנ"ך. כלומר בעידן החסד, בני האדם קראו את התנ"ך. הברית החדשה יצאה לאור רק במהלך עידן החסד. הברית החדשה לא הייתה קיימת כשישוע עבד. בני האדם תיעדו את עבודתו לאחר שהוא קם לתחייה ועלה השמיימה. רק אז יצאו לאור ארבעת ספרי הבשורה, וכן האיגרות של פאולוס ופטרוס וכן ספר ההתגלות. רק יותר משלוש מאות שנים לאחר שישוע עלה השמיימה, כשדורות מאוחרים יותר סידרו את כתביהם, הייתה הברית החדשה. רק לאחר שהעבודה הזו הושלמה הייתה הברית החדשה. היא לא הייתה קיימת קודם לכן. אלוהים עשה את כל העבודה הזו, השליח פאולוס עשה את כל העבודה הזו, ולאחר מכן, האיגרות של פאולוס ופטרוס אוחדו, והחזון המשמעותי ביותר שיוחנן תיעד על האי פטמוס הוכנס אחרון, משום שהוא ניבא את העבודה של אחרית הימים. כל אלה היו סידורים של דורות מאוחרים, והם שונים מהאמירות של היום. מה שמתועד כיום הוא על פי שלבי עבודתו של אלוהים. מה שבני האדם מתעסקים בו כיום הוא העבודה שאלוהים עושה באופן אישי והדברים שהוא מבטא באופן אישי. אתם לא צריכים להתערב. הדברים שבאים הישר מרוח האל סודרו שלב-אחר-שלב, והם שונים מהסידורים של כתבי האדם. אפשר לומר שמה שהם תיעדו היה בהתאם לרמת החינוך שלהם והאיכות שלהם. מה שהם תיעדו היה החוויות של בני אדם, לכל אחד מהם היו אמצעים שונים לתיעוד ולידע, וכל תיעוד הוא שונה. לפיכך, אם אתם עובדים את התנ"ך כאילו הוא אלוהים אתם בורים וטיפשים עד מאוד! מדוע אתם לא מחפשים את עבודתו של אלוהים של היום? רק עבודתו של אלוהים יכולה להושיע את האדם. כתבי הקודש לא יכולים להושיע את האדם. הם לא השתנו כלל מזה אלפי שנים, ואם תעבדו את כתבי הקודש, לעולם לא תזכו בעבודתה של רוח הקודש. שני שלבי העבודה של אלוהים בעם ישראל מתועדים שניהם בכתבי הקודש, ולכן אתם מבינים שבכל התיעוד הזה, כל השמות הם של עם ישראל, וכל ההתרחשויות הן של עם ישראל. אפילו השם "ישוע" הוא שם של בני ישראל. אם אתם ממשיכים לקרוא את כתבי הקודש כיום, האם אתם לא פועלים לפי מוסכמות? הדברים שמתועדים בברית החדשה של כתבי הקודש הם עניינים של ארץ יהודה. הטקסט המקורי היה הן ביוונית והן בעברית, ודבריו של ידוע והשם שבו הוא נקרא באותה עת כולם שייכים לשפת האדם. כשהוא מוסמר לצלב, ישוע אמר: "אלי, אלי, למה שבקתני?" האם זו לא עברית? זאת פשוט משום שישוע התגלם כבשר ודם בארץ יהודה, אך זו לא הוכחה שאלוהים יהודי. כיום, אלוהים התגלם כבשר ודם בסין, ולכן אין ספק שכל מה שהוא אומר הוא בסינית. אולם אי-אפשר להשוות זאת לתרגום הסיני של כתבי הקודש, משום שמקורות הדברים האלה הם שונים: האחד בא מהעברית שתיעדו בני אדם, והשני בא מאמירות ישירות של רוח האל.
לעיון נוסף
חקר הברק ממזרח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה