ההבדל המהותי בין אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם ובני אדם שאלוהים משתמש בהם

ההבדל המהותי בין אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם ובני אדם שאלוהים משתמש בהם

מזה שנים רבות, רוח האל חיפשה ללא-הרף במהלך סיוריה על פני האדמה. לאורך העידנים, אלוהים השתמש בכל כך הרבה בני אדם כדי לעשות את עבודתו. עם זאת, לרוח האל עדיין אין מקום מנוחה מתאים. לכן אלוהים עושה את עבודתו, עובר ללא-הרף בין בני אדם שונים, ועל פי רוב משתמש בבני אדם כדי לעשות זאת.

כלומר בכל השנים האלה, עבודתו של אלוהים מעולם לא נפסקה, אלא שהיא ממשיכה דרך בני האדם, ברציפות עד היום. על אף שאלוהים אמר כל כך הרבה מילים ועשה כל כך הרבה עבודה, האדם עדיין לא מכיר את אלוהים, משום שאלוהים לא הופיע בפני האדם ומשום שאין לו צורה מוחשית. לכן על אלוהים להשלים את העבודה הזו – להביא לידיעת כל בני האדם את המשמעות המעשית של האל המעשי. לשם כך, על אלוהים להראות לאנושות את רוחו באופן מוחשי ולעשות את עבודתו בקרבה. כלומר רק כאשר רוח האל לובשת צורה פיזית, עוטה בשר ודם ומהלכת בין בני האדם בגלוי, מלווה אותם בחייהם, לפעמים גלויה ולפעמים נסתרת, מסוגלים בני האדם להבין את אלוהים באופן יותר עמוק. אם אלוהים היה נשאר רק בשר ודם, הוא לא היה מסוגל להשלים את העבודה שלו. לאחר שהוא יעבוד בהתגלמותו כבשר ודם לזמן מה, בפעולת כהונתו אשר צריכה להיעשות בהיותו בשר ודם, אלוהים יעזוב את הבשר והדם ויעבוד בעולם הרוחני בדמות הבשר והדם כפי שעשה ישוע לאחר שעבד זמן מה בקרב האנושות הרגילה והשלים את כל העבודה אשר היה עליו להשלים. אולי אתם זוכרים את החלק הזה מתוך המאמר 'הנתיב... (5)': "אני זוכר את אבי אומר לי, 'על פני האדמה, עליך רק לפעול על פי רצון אביך ולהשלים את שליחותו. אינך צריך לדאוג לדבר מלבד זאת.'" מה ניתן לראות באמירה זו? כשאלוהים יורד ארצה, הוא עושה רק עבודתו שבאלוהיות. זו המשיטה שהרוח השמימית הטילה על אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. כשהוא בא, הוא רק הולך לכל מקום כדי לבטא את האמירות שלו בשיטות שונות ומנקודות מבט שונות. לתפיסתו, הספקת צרכי האדם ולימוד האדם הן מטרותיו ועקרון העבודה שלו. אין לו עניין בדברים כמו יחסים בין-אישיים או פרטי חייהם של בני אדם. משימתו העיקרית היא לדבר בשם רוח הקודש. כאשר רוח האל מופיעה כבשר ודם באופן מוחשי, היא רק דואגת לצרכי חייו של האדם ומשחררת את האמת. אלוהים לא מתערב בעבודת האדם, כלומר הוא לא משתתף בעבודת האנושות. בני האנוש לא יכולים לעשות את העבודה האלוהית, ואלוהים לא משתתף בעבודה האנושית. לאורך כל השנים מאז שאלוהים ירד ארצה כדי לעשות את עבודתו, הוא תמיד עשה אותה דרך בני אדם. אולם בני האדם האלה לא יכולים להיחשב כאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אלא רק כאנשים שאלוהים משתמש בהם. אולם אלוהים של היום יכול לדבר ישירות מנקודת המבט של האלוהיות, לשלוח את קולה של רוח הקודש ולעבוד בשמה. בדומה לכך, כל בני האדם שאלוהים השתמש בהם לאורך העידנים זכו שרוח האל תעבוד באמצעות גופם העשוי בשר ודם. אם כך מדוע הם לא נקראים אלוהים? אולם אלוהים של היום הוא גם רוח האל העובדת ישירות כבשר ודם, וישוע היה גם הוא רוח האל העובדת כבשר ודם. שני אלה הם אלוהים. אם כך מה ההבדל? לאורך העידנים, בני האדם שאלוהים משתמש בהם כולם בעלי חשיבה והיגיון רגילים. הם יודעים כולם את עקרונות ההתנהלות האנושית. יש להם דעות אנושיות רגילות, והם מצוידים בכל הדברים שצריכים להיות לבני אדם רגילים. לרובם יש כישרון יוצא דופן ואינטליגנציה מולדת. בעבודה בבני האדם האלה, רוח האל רותמת לטובתה את כישוריהם, שהם מתנות האל. רוח האל מביאה את כישוריהם לידי ביטוי, ומשתמשת במעלותיהם כדי לשרת את אלוהים. עם זאת, מהות האל היא נטולת דעות ונטולת מחשבה, היא לא מהולה בכוונות אנושיות, ואפילו חסרה את מה שבני אדם רגילים מצוידים בו. כלומר אלוהים אפילו לא בקי בעקרונות ההתנהגות האנושית. זה המצב כשאלוהים של היום יורד ארצה. עבודתו ודבריו לא מהולים בכוונות אנושיות או בחשיבה אנושית, אלא שהן ביטוי ישיר של כוונות הרוח, והיא עובדת ישירות מטעם אלוהים. פירוש הדבר הוא שרוח האל מדברת ישירות, כלומר האלוהות עושה את העבודה ישירות ולא משלבת כוונות אנושיות כלל. במילים אחרות, אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מגלם את האלוהיות באופן ישיר, ללא חשיבה או דעות אנושיות, ואין לו שום הבנה של עקרונות ההתנהלות האנושית. אם הייתה עבודה אלוהית בלבד (כלומר אם היה רק אלוהים בכבודו ובעצמו מבצע את העבודה), עבודתו של אלוהים לא הייתה יכולה להתבצע על פני האדמה. לכן, כאשר אלוהים יורד ארצה, עליו להשתמש במספר בני אדם כדי לעבוד בקרב האנושות במקביל לעבודתו האלוהית. במילים אחרות, הוא משתמש בעבודה אנושית כדי לתמוך בעבודתו האלוהית. אחרת, האדם לא יוכל לבוא במגע ישיר עם העבודה האלוהית. כך היה עם ישוע ותלמידיו. במהלך חייו, ישוע ביטל את המצוות הישנות וייסד דברות חדשים. הוא גם אמר דברים רבים. כל העבודה הזו נעשית באלוהיות. האחרים, כגון פטרוס, פאולוס ויוחנן, הסתמכו כולם על דבריו של ישוע כבסיס לעבודתם. כלומר אלוהים השיק את עבודתו בעידן ההוא ופתח את עידן החסד. כלומר הוא הביא לתקופה חדשה וביטל את הישנה, והביא להגשמת הדברים: "אלוהים הוא הראשית והתכלית". במילים אחרות, על האדם לעשות את העבודה האנושית על יסוד העבודה האלוהית. לאחר שישוע אמר את כל מה שהיה עליו לומר והשלים עבודתו על פני האדמה, הוא עזב את האדם. לאחר מכן, כלבני אדם עבדו על פי העקרונות שהתבטאו בדבריו ופעלו על פי האמיתות שהוא אמר. כל אלה היו בני אדם אשר עבדו למען ישוע. אילו ישוע היה עובד לבדו, לא משנה כמה הוא היה מדבר, בני האדם לא היו יכולים לבוא במגע עם דבריו, מכיוון שהוא עבד באלוהיות ויכול היה רק לומר דברים אלוהיים. הוא לא היה מסוגל להסביר דברים באופן שבו בני אדם רגילים היו יכולים להבין את דבריו. לכן היה צורך בשליחים ובנביאים שבאו אחריו כדי להוסיף על עבודתו. זהו העיקרון שעל פיו עובד אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם – שימוש בבשרו ובדמו כדי לדבר ולעבוד על מנת להשלים את העבודה האלוהית, ולאחר מכן שימוש במספר כזה או אחר של בני אדם כלבבו של אלוהים כדי להוסיף על עבודתו. כלומר אלוהים משתמש בבני אדם כלבבו כדי לעשות את עבודת הרעייה וההשקיה של האנושות, כך שכל בני האדם יוכלו לקבל את האמת.

אילו אלוהים היה רק מתגלם כבשר ודם ועושה את העבודה האלוהית ללא עבודה בתיאום עם מספר בני אדם כלבבו, האדם לא יכול היה להבין את רצון האל ולא יכול היה ליצור קשר עם אלוהים. על אלוהים להשתמש בבני אדם רגילים כלבבו כדי להשלים את העבודה הזו, כדי להשגיח על הכנסיות ולהנהיג אותן, וכדי להגיע לרמה שחשיבתו של האדם ומוחו של האדם יוכלו לתאר. במילים אחרות, אלוהים משתמש בבני אדם ספורים כלבבו כדי "לתרגם" את העבודה שהוא עושה באלוהיות שלו כשי שאפשר יהיה לפתוח אותה, כלומר להמיר את השפה האלוהית לשפה אנושית, כך שבני האדם יוכלו כולם להבין זאת. אילולא אלוהים היה עושה כך, איש לא היה מבין את שפתו האלוהית של אלוהים, מכיוון שאחרי הכל, מעטים הם בני האדם כלבבו של אלוהים, ויכולתו של האדם להבין היא מועטה. זו הסיבה שאלוהים בוחר בשיטה הזו רק כשהוא עובד בהתגלמותו כבשר ודם. אילו הייתה רק עבודה אלוהית, האדם לא יכול היה להכיר את אלוהים או להיות בקשר עמו, מכיוון שהאדם לא מבין את שפתו של אלוהים. האדם מסוגל להבין את השפה הזו רק באמצעות בני אדם כלבבו של אלוהים שמבהירים את דבריו. עם זאת, אילו היו רק בני אדם כאלה העובדים באנושיות, היה ניתן רק לשמר את חייו הרגילים של האדם; לא היה ניתן לשנות את טבעו של האדם. לא הייתה לעבודתו של אלוהים התחלה חדשה; היו רק השירים הישנים, רק הדברים הנדושים. רק באמצעות עצמאותו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אשר אומר כל מה שצריך להיאמר ועושה כל מה שצריך להיעשות במהלך תקופת התגלמותו, שאחריה בני האדם עובדים וחווים חוויות בהתאם לדבריו – רק כך יוכל טבע חייהם להשתנות, ורק כך הם יוכלו לזרום עם הזמן. מי שעובד באלוהיות מייצג את אלוהים, בעוד מי שעובד באנושיות נמנה על בני האדם שאלוהים משתמש בהם. כלומר אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם שונה מהותית מבני האדם שאלוהים משתמש בהם. אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם יכול לעשות את העבודה האלוהית אבל בני האדם שאלוהים משתמש בהם לא יכולים לעשות זאת. בתחילת כל עידן, רוח האל מדברת באופן אישי כדי לפתוח את התקופה החדשה ולהביא את האדם להתחלה חדשה. כשאלוהים מסיים את דבריו, הדבר מסמל שעבודתו של אלוהים באלוהיות הושלמה. לאחר מכן, כל בני האדם הולכים בעקבות אלה שאלוהים משתמש בהם כדי לבוא אל חוויית החיים שלהם. באופן דומה, זה גם השלב שבו אלוהים מביא את האדם אל העידן החדש ומעניק לכולם התחלה חדשה. בזאת מסתיימת עבודתו של אלוהים כבשר ודם.

אלוהים לא יורד ארצה כדי להפוך את האנושיות הרגילה שלו למושלמת. הוא לא בא כדי לעשות את העבודה של האניושות הרגילה, אלא רק כדי לעשות את העבודה האלוהית באנושיות רגילה. מה שאלוהים מגדיר כאנושיות רגילה הוא לא מה שהאדם מתאר לעצמו. האדם מגדיר "אנושיות רגילה" כנישואין וגידול ילדים. זו הוכחה שאדם מסוים הוא בן אדם רגיל. אולם אלוהים לא רואה זאת כך. הוא תופס אנושיות רגילה כחשיבת מחשבות אנושיות רגילות וניהול חיים רגילים, והיוולדות לבני אדם רגילים. אולם הרגילות שלו לא כוללת נישואין וילדים, בניגוד לתפיסת האדם. כלומר עבור האדם, האנושיות הרגילה שעליה אלוהים מדבר היא דבר שהאדם תופס כהיעדר אנושיות, כמעט ללא רגשות ולכאורה ללא צרכים של הבשר, ממש כמו ישוע, שהיה רק בעל חיצוניות של אדם רגיל ולבש צורה של אדם רגיל, אך במהותו לא ניחן בכל המאפיינים ההולמים אדם רגיל. מכאן ניתן לראות שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לא מכיל את כל מה שנכלל באנושיות רגילה, אלא רק חלק מהדברים שבני האדם צריכים להצטייד בהם כדי לקיים את שגרת החיים האנושיים הרגילים וכן היגיון אנושי רגיל. אולם לדברים אלה אין כל קשר למה שאדם תופס כאנושיות רגילה. אלה הם הדברים שצריכים להיות לאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. עם זאת, יש אנשים שטוענים שניתן יהיה לומר שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם ניחן באנושיות רגילה רק אם יהיה נשוי ויהיו לו ילדים – רק אם תהיה לו משפחה. בלי הדברים האלה, הם אומרים, הוא לא בן אדם רגיל. אם כן, אני שואל אתכם, "האם אלוהים נשוי לרעיה? האם ייתכן שאלוהים יהיה נשוי לבעל? האם יכולים להיות לאלוהים ילדים?" האין אלה טענות מופרכות? עם זאת, אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לא יכול לצוץ מתוך סדק בין סלעים או ליפול מהשמיים. הוא רק יכול להיוולד למשפחה אנושית רגילה. לכן יש לו הורים ואחיות. אלה הם כל הדברים שחייבים להיות לאלוהים כחלק מן האנושיות הרגילה שלו בהתגלמותו כבשר ודם. כך היה עם ישוע. לישוע היו אב ואם, אחיות ואחים. כל זה היה רגיל. אולם אם היה נשוי והיו לו ילדים, האנושיות שלו לא הייתה האנושיות הרגילה שאלוהים רצה עבור אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם. כך הוא לא היה מסוגל לעבוד בשם האלוהיות. דווקא משום שהוא לא היה נשוי ולא היו לו ילדים, אך שהוא נולד להורים רגילים ולמשפחה רגילה, הוא היה מסוגל לבצע את העבודה האלוהית. לשם ההבהרה, אלוהים תופס בן אדם רגיל כמי שנולד למשפחה רגילה. רק אדם כזה כשיר לבצע את העבודה האלוהית. מנגד, אילו היה האדם הזה נשוי לבעל או לרעיה, ואילו היו לו ילדים, הוא לא יכול היה לעשות עבודה אלוהית מכיוון שהוא היה ניחן רק באנושיות הרגילה שבני האנוש דורשים אך לא באנושיות הרגילה שאלוהים דורש. שיקוליו של אלוהים וההבנה של בני האדם לרוב שונים מאוד זו מזו כשמיים וארץ. חלק ניכר מהשלב הזה של עבודתו של אלוהים נוגד את תפיסותיהם של בני האדם ושונה מהן לאין שיעור. אפשר לומר שהשלב הזה בעבודתו של אלוהים מורכב מעבודה פעילה של האלוהיות, ושהאנושות תומכת בעבודה הזו. מכיוון שאלוהים יורד ארצה כדי לבצע את עבודתו בעצמו במקום להניח לאדם לעשות זאת, הוא מתגלם כבשר ודם (באדם רגיל, בלתי שלם) כדי לבצע את עבודתו. הוא משתמש בהתגלמות זו כדי להציג לאנושות עידן חדש, כדי לספר לאנושות על השלב הבא בעבודתו, וכדי לבקש מבני האדם לנהוג על פי הדרך המתוארת בדבריו. בזאת, אלוהים משלים את עבודתו כבשר ודם. עליו לעזוב את האנושות, לא עוד לשכון בבשר ובדם של האנושיות הרגילה, אלא להתרחק מן האדם כדי להתקדם בחלק נוסף של עבודתו. לאחר מכן, הוא משתמש בבני אדם כלבבו כדי להמשיך בעבודתו על פני האדמה באמצעות הקבוצה הזו של בני אדם, אך באנושיות שלהם.

אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לא יכול להישאר עם האדם לנצח מכיוון שיש לאלוהים עוד הרבה עבודה לעשות. הוא לא יכול להיות לכוד בבשר ודם. עליו להשיל את הבשר כדי לעשות את העבודה שעליו לעשות, אם כי הוא עושה את עבודתו בצלם הבשר והדם. כשאלוהים יורד ארצה, הוא לא ממתין עד שהוא יגיע למצב שאליו מגיע אדם רגיל לאורך חייו לפני שהוא מת ועוזב את האנושות. בלי קשר לגיל של הבשר והדם שלו, כאשר עבודתו מסתיימת, הוא הולך ועוזב את האדם. אין לו גיל – הוא לא סופר את ימיו על פי תוחלת החיים האנושית. במקום זאת, הוא מסיים את חייו כבשר ודם על פי שלבי עבודתו. ייתכן שבני אדם רבים סבורים שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם חייב להתפתח עד לרמה מסוימת, להתבגר, להזדקן, ולעזוב רק כאשר גופו כושל. זהו דמיונו של האדם; אלוהים לא עובד כך. הוא מתגלם כבשר ודם רק כדי לעשות את העבודה שהוא אמור לעשות, לא כדי לחיות חיים של אדם רגיל, הכוללים לידה להורים, התבגרות, הקמת משפחה ופיתוח קריירה, הבאת ילדים לעולם, או חוויית העליות והמורדות של החיים – כל הפעילויות של אדם רגיל. ירידת אלוהים ארצה היא התגלמותה של רוח האל כבשר ודם וכניסתה לגוף בשר ודם, אך אלוהים לא חי חיים של אדם רגיל. הוא בא רק כדי להשלים חלק אחד בתוכנית הניהול שלו. לאחר מכן הוא עוזב את אנושות. כאשר הוא מתגלם כבשר ודם, רוח האל לא הופכת את האנושיות הרגילה של הבשר והדם למושלמת. במקום זאת, בזמן שאלוהים קובע מראש, האלוהיות עובדת באופן ישיר. לאחר מכן, אחרי שאלוהים עושה את כל מה שעליו לעשות ומשלים את כהונתו, עבודתה של רוח האל בשלב זה מסתיימת, ואז חיי אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מגיעים גם הם לסיום, בין אם גופו העשוי בשר ודם מיצא את תוחלת חייו ובין אם לא. כלומר שלב החיים שאליו הבשר מגיע, כמות הזמן שהוא חי בעולם, תלויים בעבודתה של רוח האל. אין לכך כל קשר למה שהאדם תופס כאנושיות רגילה. בואו ניקח את ישוע כדוגמה. הוא חי כבשר ודם במשך שלושים ושלוש שנים וחצי. על פי תוחלת החיים של גוף האדם, הוא לא היה צריך למות בגיל כזה והוא לא היה צריך לעזוב. אולם לרוח האל כל זה לא היה חשוב. כשהעבודה שלו הסתיימה, גופו נלקח ונעלם יחד עם הרוח. זה העיקרון שעל פיו אלוהים עובד כבשר ודם. אם כך, במובן הצר של הדברים, אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הוא חסר אנושיות רגילה. שוב, הוא לא יורד ארצה כדי לחיות חיים של בן אנוש רגיל. הוא לא מייסד לעצמו חיי אדם רגילים ורק לאחר מכן מתחיל לעבוד. במקום זאת, כל עוד הוא נולד למשפחה אנושית רגילה, הוא מסוגל לבצע את העבודה האלוהית. הוא נקי מכל שמץ מכוונות האדם, הוא לא בשר ודם במהותו, הוא בהחלט לא מאמץ את דרכי החברה או מערב את עצמו במחשבות או דעות אנושיות, ובוודאי שהוא לא מתחבר עם תורות החיים של האדם. זו העבודה שאלוהים בהתגלמותו כבשר ודם מתכוון לבצע, וזו גם והחשיבות המעשית של התגלמותו כבשר ודם. אלוהים מתגלם כבשר ודם בעיקר כדי לעשות שלב של העבודה שצריך להתבצע כבשר ודם, מבלי לעבור אף תהליך טריוויאלי אחר. הוא לא חווה חוויות של אדם רגיל. עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם לא כוללת חוויות אנושיות רגילות. לכן, אלוהים מתגלם כבשר ודם רק כדי להשלים את העבודה שעליו להשלים כבשר ודם. לכל שאר הדברים אין שום קשר אליו. הוא לא עובר תהליכים טריוויאליים רבים. לאחר שעבודתו מסתיימת, מסתיימת גם החשיבות של התגלמותו כבשר ודם. סיום השלב הזה פירושו שהעבודה שהיה עליו לעשות כבשר ודם הסתיימה והכהונה של בשרו הושלמה. אולם הוא לא יכול להמשיך לעבוד כבשר ודם ללא הגבלת זמן. עליו ללכת למקום אחר כדי לעבוד, מקום מחוץ להתגלמותו כבשר ודם. רק כך הוא יכול להשלים את עבודתו במלואה ולהרחיב אותה. אלוהים עובד על פי תוכניתו המקורית. הוא מכיר ויודע מה עליו לעשות ומה הוא השלים כמו את כף ידו. אלוהים מוביל כל אדם על נתיב קבוע מראש. לא ניתן להתחמק מכך. רק מי שרוח האל מנחה אותו יוכל לבוא למנוחה. ייתכן שבעבודה מאוחרת יותר, אלוהים הוא לא זה שיוביל את האדם על ידי דיבור כבשר ודם, אלא שדמות מוחשית תוביל את האדם בחייו. רק אז יוכל האדם לגעת באלוהים באופן קונקרטי, לראות את אלוהים, להיווכח באופן מלא יותר במציאות שאלוהים דורש, כדי שהאל המעשי יוכל להפוך אותו למושלם. זו העבודה שאלוהים מתכוון להשלים, הדבר שהוא תכנן מזמן. מכאן, תוכלו כולכם לראות את הנתיב שעליכם ללכת בו!

מתוך:בשורת מלכות השמיים

אם המשיח בהתגלמותו הוא באמת בנו של אלוהים או אלוהים עצמו?