בני האנוש השיבו לעצמם את הקדושה שפעם הייתה להם
לה... לה... לה... לה...
באירוע המשמח הזה, ברגע זה של עליזות (דו בה דו בה),
הצדק והקדושה של אלוהים
עוברים במרחב התבל (בה בה בה...),
וכל האנושות מהללת אותם בלי הפסק. (דו... בה... בה לה בה בה)
ערי השמיים צוחקות בעליצות (דו בה דו בה),
וממלכות הארץ רוקדות בשמחה. (בה בה בה...)
מי לא צוהל ברגע הזה?
ומי לא בוכה ברגע הזה? (דו... בה... בה לה בה בה)
הארץ במצבה הקדמוני שייכת לשמיים, והשמיים מאוחדים עם הארץ.
האדם הוא החוט המאחד את השמיים והארץ,
והודות לקדושתו והודות להתחדשותו,
השמיים כבר לא נסתרים מהארץ,
והארץ כבר לא שותקת כלפי השמיים. (דה לה... דה לה דה... הו...)
פני האנושות מעוטרים בחיוכים מסופקים,
ולבה כולו מתיקות ללא גבול,
מתיקות ללא גבול. (דה לה... דה לה דה דה לה דה)
בני האדם לא רבים זה עם זה, (בנג...)
ובני האדם לא מכים זה את זה. (בנג...)
האם יש בני אדם כלשהם שלא חיים בשלום עם הזולת לאורו של אלוהים?
האם יש בני אדם כלשהם שממיטים חרפה על שמו של אלוהים בימיו?
