כנסיית האל הכול יכול | האמירה התשיעית

כנסיית האל הכול יכול | קול של אלוהים | האמירה התשיעית

מכיוון שאתם נמנים על בני ביתי ומכיוון שאתם נאמנים במלכותי, כל מעשיכם חייבים לעמוד באמות המידה שאני דורש. אני לא מבקש שתהיו ענן דואה באוויר ותו לא, אלא שתהיו שלג מבהיק, ושתחוננו במהותו, ויתרה מזאת, שתחוננו בערכו. זאת משום שבאתי מארץ הקודש, שלא כמו הלוטוס, שיש לו רק שם, ולא מהות משום שהוא בא מהרפש ולא מארץ הקודש. הזמן שבו שמיים חדשים ירדו ארצה וארץ חדשה תיתלה מעל הרקיע הוא גם בדיוק הזמן שבו אעבוד באופן רשמי בקרב בני האדם. מי מבין בני האדם מכיר אותי? מי חזה ברגע בואי? מי ראה שלא רק שיש לי שם, אלא שמעבר לכך, אני ניחן במהות? אני מוחה את העננים הלבנים בידי ומשקיף מקרוב ברקיע. בחלל, אין דבר שלא סידרתי, ומתחת לחלל, איש לא תורם את מאמצו הזעיר להגשמת היוזמה האדירה שלי. אני לא מציב דרישות קשות לבני האדם על פני האדמה מפני שתמיד הייתי האל המעשי ומפני שאני האל הכול יכול, שברא את האדם ומכיר אותו היטב. האל הכול יכול רואה את כל בני האדם. איך ייתכן שאפילו בני האדם בפינות הנידחות ביותר עלי אדמות נמנעים ממבטה הבוחן של רוחי? על אף שהאדם מכיר את רוחי, הוא גם פוגע ברוחי. דבריי חושפים את פרצופם המכוער של כל בני האדם, חושפים את המחשבות העמוקות ביותר של כל בני האדם, גורמים לאורי להבהיר את יושבי העולם וגורמים להם ליפול תחת מבטי הבוחן. אולם אף על פי שהאדם נופל, לבו לא מעז לסור ממני כמעט בכלל. מבין הברואים, מי לא מתחיל לאהוב אותי בזכות מעשיי? מי לא עורג אליי כתוצאה מדבריי? מי לא מפתח רגשות מסירות בזכות אהבתי? ההשחתה מצד השטן היא הסיבה היחידה שהאדם לא מסוגל להגיע למישור שאני דורש? אפילו אמות המידה הנמוכות ביותר שאני דורש מדאיגות את האדם, וקל וחומר שהוא מודאג מימים אלה, התקופה שבה השטן משתולל ונוהג בעריצות מטורפת, הזמן שבו השטן רומס את האדם כל כך עד שכל גופו של האדם מכוסה בשכבת טינופת. מתי חוסר יכולתו של האדם לדאוג ללבי כתוצאה מקלקלתו לא גרם לי לצער? יכול להיות שאני מרחם על השטן? יכול להיות שאני טועה באהבתי? כשהאדם ממרה את פי, לבי בוכה בסתר; כשהאדם מתנגדים אליי, אני מייסר אותו; כשאני מושיע את האדם ומקים אותו לתחייה, אני מאכיל אותו בדאגה רבה; כשהאדם נשמע לי, לבי קל עליי ואני מיד מרגיש בשינויים עצומים בכל צבאות השמיים והארץ. כשהאדם מהלל אותי, איך אוכל שלא ליהנות מזה? כשהאדם רואה אותי ונופלים בנחלתי, איך אוכל שלא להיות מלא כבוד? האם ייתכן שאני לא מושל בכל מה שהאדם עושה ומקיים את כל מה שהאדם עושה? כשאני לא מכוון את בני האדם, הם בטלים ושלווים, ומאחורי גבי, הם עוסקים בעיסוקים המלוכלכים האלה "הראויים לשבח". האם אתם חושבים שהבשר והדם שאני לובש לא יודעים דבר על מעשיכם, התנהגותכם ודבריכם? שנים רבות סבלתי את הרוח והגשם וכך גם חוויתי את המרירות של העולם האנושי, אך אחרי הרהור קפדני, אף כמות של ייסורים לא יכולה לגרום לאדם הבשר והדם להתייאש ממני, וקל וחומר שאין כל מתיקות שיכולה לגרום לאדם הבשר והדם להפוך לקרים ומדוכדכים או לזלזל בי. האם האופן שבו האדם אוהב אותי באמת מוגבל להיעדר כאב או להיעדר מתיקות?

כיום אני מתגלם כבשר ודם והתחלתי באופן רשמי לבצע את העבודה שעליי לעשות, אך על אף שהאדם פוחד מקול רוחי, הוא לא נשמע למהותה של רוחי. אין צורך לפרט כמה קשה לאדם להכיר אותי כבשר ודם באמצעות דבריי. כפי שאמרתי קודם לכן, דרישותיי לא מחמירות ואתם לא צריכים להכיר אותי לגמרי (משום שהאדם לוקה בחסר. זה מצבו הטבעי ותכונות נרכשות לא יכולות לכפר על כך). עליכם רק להכיר את כל מה שאני עושה ואומר בדמותי כבשר ודם. מאחר שדרישותיי לא מחמירות, אני מקווה שתוכלו להכיר אותי ושתוכלו להשיג זאת. עליכם להיפטר מהפגמים שלכם בעולם המטונף הזה, לחתור להתקדם במשפחת הקיסרים הנחשלת הזו, ואסור לכם לוותר לעצמכם. אסור לכם להקל על עצמכם כלל: עליכם להקדיש זמן רב ומאמץ רב כדי לדעת את מה שאני מביע כל יום, והכרה אפילו של משפט אחד שאמרתי שווה חיים שלמים של ניסיון. הדברים שאני אומר לא מעורפלים ומופשטים, והם לא מילים נבובות. בני אדם רבים מקווים לזכות בדבריי, אך אני לא מתייחס אליהם; בני אדם רבים כמהים לשפע שלי, אך אני לא מעניק להם דבר; בני אדם רבים רוצים לראות את פניי, אך תמיד הסתרתי אותם; בני אדם רבים מקשיבים ברוב קשב לקולי, אך אני עוצם את עיניי ומושך את ראשי לאחור, וכיסופיהם לא נוגעים ללבי; בני אדם רבים פוחדים מקולי, אך דבריי תמיד במתקפה; בני אדם רבים חוששים לראות את פניי, אך אני בכוונה מופיע להכות בהם. האדם מעולם לא ראה את פניי באמת ומעולם לא שמע את קולי באמת, משום שהוא לא מכיר אותי באמת. אפילו שאני מכה אותו, ואפילו שהוא עוזב אותי, אפילו שאני מייסר אותו, הוא עדיין לא יודע אם כל מה שהוא עושים הוא כלבבי, והוא עדיין לא יודע למי לבי נגלה. מאז בריאת העולם ועד היום, איש מעולם לא הכיר אותי באמת או ראה אותי באמת, ואף על פי שאני מתגלם כבשר ודם כיום, אתם בכל זאת לא מכירים אותי. האין זו עובדה? האם אי-פעם ראיתם אפילו שמץ ממעשיי וטבעי כבשר ודם?

בשמיים אני שוכב, ומתחת לשמיים אני מוצא מנוחה. יש לי מקום לגור בו, ויש לי זמן שבו אני מדגים את כוחותיי. לולא הייתי על פני האדמה, לולא הסתתרתי בבשר ודם מסתיר את עצמי בתוך הבשר ולולא הייתי צנוע ונסתר, השמיים והארץ היו כבר משתנים מזמן, הלא כן? כבר הייתי משתמש בכם, בני עמי, הלא כן? אולם יש חוכמה במעשיי, ואף על פי שאני לגמרי מודע להונאתו של האדם, אני לא מושפע ממנו, אלא מוצא תחליף. חוכמתי במישור הרוחני היא בלתי נדלית, ואילו חוכמתי כבשר ודם היא נצחית. זה בדיוק הזמן שבו מעשיי מתבהרים, הלא כן? סלחתי לאדם וחננתי אותו פעמים רבות עד היום, בעידן המלכות. האם אני באמת יכול להשתהות עוד? על אף שריחמתי יחסית על האדם השברירי, ברגע שעבודתי תושלם, האם עדיין אוכל להסתבך בביצוע עבודה ישנה? האם אוכל ביודעין להרשות לשטן להאשים? כל מה שאני צריך שהאדם יעשה הוא לקבל את המציאות של דבריי ואת הפירוש המקורי של דבריי. על אף שדבריי פשוטים, הם מורכבים במהותם, מפני שאתם קטנים מדי ונעשיתם יותר מדי קהי חושים. כשאני מגלה את תעלומותיי באופן ישיר ומבהיר את תוכניתי כבשר ודם, אתם לא שמים לב לכך. אתם מקשיבים לצליל, אבל לא מבינים את הפירוש. אני מלא עצב. על אף שאני מתגלם כבשר ודם, אני לא יכול לעשות את עבודת הכהונה כבשר ודם.

מי מכיר את מעשיי כבשר ודם מתוך דבריי ופעולותיי? כשאני מגלה את תעלומותיי בכתב, או אומר אותן בקול רם, כל בני האדם מוכים בהלם ועוצמים את עיניהם בדממה. מדוע האדם לא יכול לתפוס את מה שאני? מדוע הוא לא יכול להבין אותם? מדוע הוא עיוור למעשיי? מי מסוגל לראות אותי ולעולם לא לשכוח? מי מסוגל לשמוע את קולי ולא לתת לו לחלוף על ידו? מי יכול לחוש ברצוני ולְרַצות את לבי? אני חי ונע בקרב בני האדם, חוויתי את חייהם, ועל אף שהרגשתי שכל דבר טוב לאחר שבראתי אותו עבור האדם, אני לא שמח לחיות בקרב בני האדם, ואני לא עולץ מאושרו של האדם. אני לא מתעב ודוחה את האדם, אך אני גם לא רגשני אליו, משום שהוא לא מכיר אותי, משום שקשה לו לראות את פניי בחשיכה ושהוא מתקשה לשמוע את קולי, ומשום שהוא לא מסוגל להבין את דבריי בתוך ההמולה. על כן, באופן שטחי, כל מה שאתם עושים הוא מתוך ציות לי, אך בלבכם אתם עדיין ממרים את פי. אפשר לומר שאופייה הישן של כל האנושות כולה הוא כזה. מי יוצא מן הכלל? מי אינו אחד ממושאי הייסור שלי? אולם מי לא חי בחסד סובלנותי? אילו הייתי משמיד את האדם בחרון אפי, מה הייתה חשיבותה של הבריאה את השמיים והארץ? פעם הזהרתי בני אדם רבים, והוכחתי בני אדם רבים ושפטתי בני אדם רבים בגלוי – האין זה טוב בהרבה מהשמדת האדם באופן ישיר? אני לא מתכוון להמית את האדם, אלא לגרום לו להכיר את כל מעשיי במהלך משפטי. כשתעלו מבור התהום, כלומר, כשתשתחררו ממשפטי, עניינכם האישי ותוכניותיכם ייעלמו כולם, וכל בני האדם יישאפו לְרַצות אותי. ובכך אשיג את מטרתי, הלא כן?

1 במרץ, 1992

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

הברק ממזרח - בשורת אחרית הימים של האל הכול יכול

כנסיית האל הכול יכול נוצרה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול – ישוע האדון ששב – המשיח של אחרית הימים, וגם תחת שיפוטו וייסורו הצודקים. הכנסייה כוללת את כול אלו שמקבלים באמת ובתמים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, אשר דבר האל כובש ומושיע אותם. את הכנסייה ייסד אך ורק האל הכול יכול, באופן אישי. הוא מנהיג ורועה את הכנסייה באופן אישי - אף אדם לא ייסד את הכנסייה. זוהי עובדה שבה מכירים כל האנשים הנבחרים בכנסיית האל הכול יכול.