כנסיית האל הכול יכול | אלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה
בראשית, אלוהים נח. לא היו בני אנוש או כל דבר אחר על פני האדמה באותה עת, ואלוהים לא עשה שום עבודה. אלוהים החל בעבודת הניהול שלו רק לאחר שהאנושות החלה להתקיים ולאחר שהיא הושחתה. מהשלב הזה והלאה, אלוהים לא נח עוד, אלא החל לעמול בקרב האנושות. מנוחתו של אלוהים הופסקה משום השחתתה של האנושות, וכן משום המרד של הארכי-מלאך. אם אלוהים לא יביס את השטן ולא יושיע את האנושות שהושחתה, הוא לעולם לא יוכל עוד לבוא למנוחה. כשאין לאדם מנוחה, אין מנוחה גם לאלוהים. כשאלוהים יבוא למנוחה פעם נוספת, גם האדם יבוא למנוחה. חיי המנוחה הם חיים ללא מלחמה, ללא זוהמה, וללא רשעות בלתי פוסקת. כלומר אין בהם הטרדות מצד השטן (המילה "שטן" מתייחסת כאן לכוחות עוינים), השחתה בידי השטן או פלישה של כל כוח שמתנגד לאלוהים. כל הדברים פועלים לפי מינם ועובדים את אדון הבריאה. השמיים והארץ שלווים לחלוטין. אלה הם חיי המנוחה של האנושות. כשאלוהים יבוא למנוחה, לא תישאר עוד רשעות על פני האדמה, ולא תהיה עוד פלישה של כוחות עוינים כלשהם. בנוסף, האנושות תבוא למישור חדש. היא לא תהיה עוד אנושות שהשטן השחית, אלא אנושות שזכתה בישועה לאחר שהשטן השחית אותה. יום המנוחה של האנושות הוא גם יום המנוחה של אלוהים. אלוהים איבד את מנוחתו משום אי-יכולתה של האנושות לבוא למנוחה, ולא משום שהוא לא יכול היה לנוח במקור. ביאה למנוחה אין פירושה שכל הדברים יפסיקו לנוע או להתפתח, ואין פירושה שאלוהים יפסיק לעבוד או שהאדם יפסיק לחיות. הסימן לביאה למנוחה הוא כזה: השטן הושמד והרשעים שהצטרפו לשטן במעשיו הרעים נענשו וחוסלו. כל הכוחות העוינים לאלוהים מפסיקים להתקיים. בואו של אלוהים למנוחה פירושו שהוא לא יבצע עוד את עבודתו, ישועת האנושות. בואה של האנושות למנוחה פירושה שכל האנושות תחיה לאורו של אלוהים ובברכותיו. לא תהיה כל השחתה מצד השטן ולא יתרחשו דברי רשע כלשהם. האנושות תחיה באופן רגיל על פני האדמה, ואלוהים ידאג לה. כשאלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה, פירוש הדבר יהיה שהאנושות זכתה לישועה שהשטן הושמד, ושעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם הסתיימה לגמרי. אלוהים לא ימשיך עוד לעבוד בקרב בני האדם, והאדם לא יחיה עוד בתחומו של השטן. לפיכך, אלוהים לא יהיה עוד עסוק, והאדם לא יתרוצץ עוד במרחב. אלוהים והאדם יבואו למנוחה בעת ובעונה אחת. אלוהים ישוב לעמדתו המקורית, וכל אדם ישוב למקומו המתאים. אלה הם היעדים שאלוהים והאדם ישכנו בהם בהתאמה לאחר סיום כל ניהולו של אלוהים. לאלוהים יש היעד שלו ולאדם יש היעד שלו. בעת מנוחה, אלוהים יוסיף להנחות את האנושות כולה בחייה על פני האדמה. כשהאדם יחיה לאורו של אלוהים, הוא יעבוד את האל האמיתי האחד שבשמיים. אלוהים לא יחיה עוד בקרב האנושות, וגם האדם לא יוכל לחיות עם אלוהים ביעד של אלוהים. אלוהים והאדם לא יכולים לחיות באותו מישור – לכל אחד מהם אורח חיים המתאים לו. אלוהים הוא זה שמנחה את האנושות כולה, ואילו האנושות כולה היא התגשמותה של עבודת הניהול של אלוהים. האנושות היא זו שמובלת. במהותה, האנושות לא דומה לאלוהים. לנוח פירושו לשוב למקומכם המקורי. לפיכך, כשאלוהים בא למנוחה, פירוש הדבר הוא שאלוהים שב למקומו המקורי. אלוהים לא יחיה עוד על פני האדמה ולא יהיה שותף לשמחה ולסבל של האנושות כשהוא בקרב האנושות. כשהאנושות תבוא למנוחה, פירוש הדבר הוא שהאדם יהפוך לברוא אמיתי. האנושות תעבוד את אלוהים על פני האדמה ותחיה חיים אנושיים רגילים. בני אדם לא ימרדו עוד באלוהים ולא יתנגדו לו. הם ישובו לחיים המקוריים של אדם וחווה. אלה הם החיים והיעדים של אלוהים והאנושות בהתאמה לאחר שהם יבואו למנוחה. תבוסתו של השטן היא מגמה בלתי נמנעת במלחמה בין אלוהים והשטן. כך, בואו של אלוהים למנוחה לאחר השלמת עבודת הניהול שלו וישועתו המוחלטת של האדם ובואו למנוחה הופכות אף הן למגמות בלתי נמנעות. מקום מנוחתו של האדם הוא על פני האדמה, ומקום מנוחתו של אלוהים הוא בשמיים. כשהאדם ינוח, הוא יעבוד את אלוהים וגם יחיה על פני האדמה, וכשאלוהים ינוח, הוא יוביל את החלק הנותר של האנושות. הוא יוביל את בני האדם האלה מהשמיים ולא מהארץ. אלוהים יהיה עדיין הרוח, ואילו האדם יהיה עדיין בשר ודם. לאלוהים ולאדם יש דרכים שונות לנוח. כשאלוהים ינוח, הוא יבוא ויופיע בקרב בני האדם. כשהאדם ינוח, אלוהים יוביל אותו לבקר בשמיים ואף ליהנות מהחיים בשמיים. לאחר שאלוהים והאדם יבואו למנוחה, השטן לא יתקיים עוד, וכמו השטן, הרשעים גם הם לא יתקיימו עוד. לפני שאלוהים והאדם יבואו למנוחה, הרשעים שרדפו את אלוהים בעבר על פני האדמה והאויבים שמרדו בו על פני האדמה, כבר יושמדו. הם יושמדו באסונות הגדולים באחרית הימים. לאחר שהרשעים האלה יושמדו לחלוטין, הארץ לא תדע עוד הטרדות מצד השטן. האנושות תזכה בישועה מלאה ורק אז עבודתו של אלוהים תסתיים לחלוטין. אלה הן הדרישות המוקדמות לבואם של אלוהים והאדם למנוחה.
התקרבות סופם של כל הדברים מצביעה על קץ עבודתו של אלוהים ועל סוף התפתחותה של האנושות. פירוש הדבר הוא שהאנושות שהשטן השחית הגיעה לסוף התפתחותה ושהצאצאים של אדם וחווה חלחלו כל אחד עד סופו. בנוסף, פירוש הדבר הוא גם שבלתי אפשרי שאנושות כזו תמשיך להתפתח לאחר שהשטן השחית אותה. אדם וחווה שהיו בראשית לא הושחתו, אך השטן השחית את אדם וחווה שגורשו מגן עדן. כשאלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה, יבוא סופם של אדם וחווה – שגורשו מגן עדן – ושל צאצאיהם. האנושות בעתיד תכלול עדיין את צאצאיהם של אדם וחווה, אך הם לא יהיו בני אדם שחיים בתחומו של השטן, אלא בני אדם שזכו בישועה וטוהרו. זו תהיה אנושות שנשפטה והוכתה בייסורים, אנושות קדושה. בני האדם האלה יהיו דומים לאנושות כפי שהיא הייתה במקור. ניתן כמעט לומר שאלה יהיו בני אדם מסוג שונה לגמרי מאדם וחווה המקוריים. בני האדם האלה ייבחרו מקרב כל בני האדם שהשטן השחית, והם יהיו בני האדם שעמדו איתן בסופו של דבר במהלך השיפוט והייסורים מצד אלוהים. הם יהיו קבוצת בני האדם האחרונה שתישאר מקרב האנושות המושחתת. רק הקבוצה הזו של בני אדם תוכל לבוא למנוחה האחרונה יחד עם אלוהים. אלה שמסוגלים לעמוד איתן במהלך עבודת השיפוט והייסורים של אלוהים באחרית הימים – כלומר במהלך עבודת הטיהור האחרונה – יהיו אלה שיבואו למנוחה האחרונה עם אלוהים. לפיכך, בני האדם שבאו למנוחה ישתחררו מהשפעת השטן וייפלו בנחלתו של אלוהים רק לאחר שהם יעברו את עבודת הטיהור האחרונה שלו. בני האדם שנפלו בסופו של דבר בנחלתו של אלוהים יבואו למנוחה האחרונה. מהותה של עבודת הייסורים והשיפוט של אלוהים היא לטהר את האנושות למען יום המנוחה האחרונה. אחרת, האנושות כולה לא תהיה מסוגלת לנהוג כל אחד לפי סוגו או לבוא למנוחה. העבודה הזו היא הנתיב היחיד של האנושות לבוא למנוחה. רק עבודת הטיהור של אלוהים תטהר את האנושות מרשעותה, ורק עבודת הייסורים והשיפוט שלו תשפוך אור על דברי המרדנות בקרב האנושות, וכך תפריד את מי שניתן להושיע אותו ממי שלא ניתן להושיע אותו, ואת מי שיישאר ממי שלא יישאר. כשעבודתו של אלוהים תסתיים, בני האדם שיישארו יטוהרו וייהנו מחיים אנושיים נהדרים יותר בפעם השנייה על פני האדמה כשהם יבואו לעולם אנושי נעלה יותר. במילים אחרות, הם יבואו ליום המנוחה של האנושות ויחיו יחד עם אלוהים. לאחר שמי שלא יכול להישאר יעבור ייסורים ושיפוט, צורתו המקורית תיחשף לגמרי. לאחר מכן, כל בני האדם האלה יושמדו, ובדומה לשטן, הם לא יורשו עוד לשרוד על פני האדמה. האנושות בעתיד לא תכלול עוד אך אדם מהסוג הזה. בני האדם האלה לא כשירים לבוא לארץ המנוחה הסופית, והם לא כשירים לבוא ליום המנוחה שאלוהים והאדם יהיו שותפים לו, מפני שהם מושאים לענישה ופני שהם הרשעים, והם לא צדיקים. הם נגאלו פעם אחת, וכן נשפטו ויוסרו. הם גם שירתו את אלוהים בעבר, אך בבוא היום האחרון, הם בכל זאת יושמדו משום רשעותם, מרדנותם והיותם בלתי ניתנים לגאולה. הם לא יתקיימו עוד בעולם העתיד ובקרב האנושות בעתיד. כל הרשעים וכל אלה שלא זכו בישועה יושמדו כשהקדושים שבקרב האנושות יבואו למנוחה, בין אם הם יהיו רוחות המתים או בני אדם שעדיין חיים כבשר ודם. בלי קשר לשאלה לאיזו תקופה שייכים הרוחות והרשעים האלה ולאיזו תקופה שייכות רוחות הצדיקים ורוחות בני אדם שעושים מעשי צדק, כל הרשעים יושמדו וכל הצדיקים ישרדו. השאלה אם אדם או רוח יזכו בישועה לא מוכרעת כולה על סמך עבודת אחרית הימים, אלא על סמך השאלה אם הם התנגדו לאלוהים או מרדו בו. אם בני אדם בתקופה הקודמת עשו רע, ולא ניתן היה להושיע אותם, אין ספק שהם יהיו מושא לענישה. אם בני אדם בתקופה הנוכחית עושים רע ולא ניתן להושיע אותם, גם הם בוודאות מושא לענישה. בני האדם מופרדים על פי טוב ורע ולא על פי התקופה. לאחר שבני האדם מופרדים על פי טוב ורע, בני האדם לא נענשים או מתוגמלים מיד. במקום זאת, אלוהים יבצע את העבודה של הענשת הרע ותגמול הטוב רק לאחר שהוא יבצע את עבודת הכיבוש שלו באחרית הימים. למעשה הוא הפריד את האנושות על פי טוב ורע מאז שהוא החל לבצע את עבודתו בקרב האנושות. הוא יתגמל את הצדיקים ויעניש את הרשעים רק עם השלמת עבודתו, במקום להפריד בין הרשעים והצדיקים עם השלמת עבודתו, ומיד להתחיל בעבודה של הענשת הרע ותגמול הטוב. העבודה הסופית שלו להענשת הרע ותגמול הטוב נעשית כולה על מנת לטהר לגמרי את כל האנושות, כדי שהוא יוכל להביא אנושות קדושה לגמרי למנוחת נצח. השלב הזה בעבודתו הוא עבודתו המכרעת ביותר. זה השלב הסופי של כל עבודת הניהול שלו. אם אלוהים לא ישמיד את הרשעים אלא יניח להם להישאר, האנושות כולה עדיין לא תוכל לבוא למנוחה, ואלוהים לא יוכל להביא את האנושות כולה למישור טוב יותר. עבודה כזו לא תסתיים לגמרי. כשהוא יסיים את עבודתו, האנושות כולה תהיה קדושה לחלוטין. רק כך אלוהים יכול לחיות בשלווה ובמנוחה.
בני האדם כיום לא מסוגלים להיפרד מדברים של בשר ודם. הם לא יכולים לוותר על הנאות הבשר, על העולם, על כסף או על טבעם המושחת. רוב בני האדם מתייחסים לעיסוקיהם כלאחר יד. למעשה, לבני האדם האלה אין אלוהים בלבם כלל. יתרה מזאת, הם לא יראים את אלוהים. אין להם אלוהים בלבם, ולכן הם לא יכולים לתפוס את כל מעשיו אלוהים, ועל אחת כמה וכמה שהם לא מסוגלים להאמין בדברים שבוקעים מפיו. בני האדם האלה הם יותר מדי של הבשר והדם, הם מושחתים מדי ואין להם אמת כלל. יתרה מזאת, הם לא מאמינים שאלוהים יכול להתגלם כבשר ודם. כל מי שלא מאמין באלוהים בהתגלמותו – כלומר כל מי שלא מאמין בעבודתו ובדיבורו של האל הנראה לעין, ולא מאמין באל הנראה לעין אלא עובד במקום זאת את האל הבלתי נראה שבשמיים – אלוהים לא שוכן בלבו. אלה בני אדם שמורדים באלוהים ומתנגדים לו. לבני האדם האלה חסרים אנושיות והיגיון, שלא לדבר על האמת. בעיני בני האדם האלה, לא ניתן להאמין באל המוחשי והנראה לעין, אך האל הבלתי נראה והמופשט הוא המהימן ביותר וזה שמשמח ביותר את לבם. הם לא מחפשים את האמת של המציאות או את מהות החיים האמיתית, וקל וחומר שלא את כוונותיו של אלוהים. במקום זאת, הם עוסקים בחיפוש אחר התרגשות. הדברים שמסוגלים יותר מכל לאפשר להם להשיג את רצונותיהם הם ללא ספק האמונות והעיסוקים שלהם. הם מאמינים באלוהים רק כדי להשביע את רצונותיהם ולא כדי לחפש את האמת. בני האדם האלה הם רשעים, הלא כן? הם בטוחים מאוד בעצמם ולא מאמינים שאלוהים שבשמיים ישמיד אותם, את "בני האדם הטובים" האלה. במקום זאת, הם מאמינים שאלוהים יניח להם להישאר, ויתרה מזאת, יתגמל אותם היטב, מכיוון שהם עשו דברים רבים למען אלוהים והפגינו "נאמנות" רבה כלפיו. אילו הם היו עוסקים באל הנראה לעין, הם היו משיבים מיד מכה לאלוהים או נתקפים זעם לאחר שרצונותיהם היו מסוכלים. אלה בני אדם נתעבים ששואפים להשביע את רצונותיהם. הם לא בני אדם הגונים שעוסקים בחיפוש אחר האמת. בני אדם כאלה הם אלה שמכונים הרשעים, חסידי המשיח. בני האדם שלא מחפשים את האמת לא יכולים להאמין באמת. עוד פחות מכך הם מסוגלים לתפוס את סופה של האנושות בעתיד, מפני שהם לא מאמינים בעבודה או בדיבור כלשהם של האל הנראה לעין, ומפני שהם לא מסוגלים להאמין ביעדה העתידי של האנושות. לפיכך, גם אם הם חסידיו של האל הנראה לעין, הם בכל זאת עושים מעשים רעים ולא מחפשים את האמת, והם גם לא מנהיגים את האמת כפי שאני דורש. בני האדם שלא מאמינים שהם יושמדו הם בדיוק בני האדם שיושמדו. הם כולם מאמינים שהם כה נבונים, ושהם עצמם הם אלה שמנהיגים את האמת. הם רואים בהתנהגותם הרעה אמת, ולכן הם מוקירים אותה. הרשעים האלה בטוחים מאוד בעצמם. הם רואים באמת דוקטרינה ובמעשיהם הרעים אמת. בסופו של דבר הם יוכלו רק לקצור את מה שהם זרעו. ככל שבני האדם בטוחים יותר בעצמם וככל שהם יהירים יותר, כך הם מסוגלים פחות להשיג את האמת. ככל שבני אדם מאמינים יותר באל שבשמיים, כך הם מתנגדים יותר לאלוהים. אלה בני האדם שייענשו. לפני שהאנושות תבוא למנוחה, תוכרע השאלה אם כל סוג של אדם ייענש או יתוגמל, על פי השאלות אם בני האדם מחפשים את האמת, אם הם מכירים את אלוהים, ואם הם יכולים להישמע לאל הנראה לעין. מי שעשה שירות לאל הנראה לעין אך לא מכיר אותו ולא נשמע לו, נעדר אמת. בני האדם האלה הם רשעים, ורשעים ייענשו ללא ספק. יתרה מכך, הם ייענשו בהתאם להתנהגותם המרושעת. האדם הוא זה שמאמין באלוהים, וראוי גם שהאדם יישמע לאלוהים. מי שמאמין רק באל המעורפל והבלתי נראה, לא מאמין באלוהים. זאת ועוד, הוא לא מסוגל להישמע לאלוהים. אם בני האדם האלה עדיין לא יהיו מסוגלים להאמין באל הנראה לעין כשעבודת הכיבוש שלו תסתיים, ואף יתעקשו למרוד באל הנראה לעין אשר מתגלם כבשר ודם ולהתנגד לו, אין ספק שבני האדם האלה שעובדים את הדברים המעורפלים יושמדו. כך הדבר ביחס לאלה מביניכם: כל מי שמכיר באלוהים בהתגלמותו מן השפה ולחוץ, אך לא יכול להנהיג את אמת הציות לאלוהים בהתגלמותו, יושמד בסופו של דבר, ועל אחת כמה וכמה שכל מי שמכיר באל הנראה לעין מן השפה ולחוץ ואף אוכל ושותה מהאמת שמבטא האל הנראה לעין, אך מחפש את האל המעורפל והבלתי נראה, יושמד בעתיד. אף אחד מבני האדם האלה לא יכול להישאר עד לעת המנוחה לאחר שעבודתו של אלוהים תסתיים. לא יוכל להיות אף אחד כמו בני האדם האלה שיישאר עד לעת המנוחה. בני האדם השטניים האלה הם אלה שלא מנהיגים את האמת. מהותם היא מהות של התנגדות ומרדנות נגד אלוהים, ואין להם כל כוונה להישמע לאלוהים. בני אדם כאלה יושמדו כולם. השאלה אם יש לכם אמת ואם אתם מתנגדים לאלוהים, נקבעת על פי מהותכם ולא על פי המראה שלכם, הדיבור שלכם וההתנהגות שלכם מפעם לפעם. מהותו של כל אדם מכריעה בשאלה אם הוא יושמד. הדבר נקבע על פי המהות שחושפים התנהגותו ועיסוקו בחיפוש האמת. בקרב בני אדם שגם הם עושים עבודה ואף עושים מידה דומה של עבודה, מי שמהותו האנושית טובה ושיש לו אמת, יכול להישאר, אך מי שמהותו האנושית רעה ומי שמורד באל הנראה לעין, הוא זה שיושמד. כל חלק בעבודתו או דבריו של אלוהים המכוון ליעדה של האנושות, עוסק באנושות באופן הולם, בהתאם למהותו של כל אדם. לא יהיו תאונות ובהחלט לא תהיה שום טעות. רק כשאדם מבצע עבודה, מעורבים בה רגש או משמעות אנושיים. העבודה שאלוהים עושה היא המתאימה ביותר. הוא בשום אופן לא יטען טענות שווא נגד ברוא כלשהו. יש כיום רבים שלא מסוגלים לתפוס את היעד העתידי של האנושות ואשר גם לא מאמינים בדברים שאני אומר. כל מי שלא מאמין, יחד עם מי שלא מנהיג את האמת, הוא שד! מי שמחפש ומי שלא מחפש הם כעת שני סוגים שונים של בני אדם בעלי שני יעדים שונים. מי שעוסק בחיפוש אחר הכרת האמת ומנהיג את האמת נמנה על בני האדם שאלוהים יושיע. מי שלא מכיר את דרך האמת הוא אויב ושד. הוא צאצא של הארכי-מלאך והוא יושמד. אפילו מאמיניו האדוקים של אל מעורפל – האין גם הם שדים? בני אדם שיש להם מצפון טוב אך לא מקבלים את דרך האמת הם שדים. מהותם היא מהות של התנגדות לאלוהים. מי שלא מקבל את דרך האמת מתנגד לאלוהים, ואפילו אם בני האדם האלה יסבלו קשיים רבים, הם בכל זאת יושמדו. מי שלא מוכן לזנוח את העולם, שלא יכול לשאת את הפרידה מהוריו, שלא יכול לשאת את הוויתור על הנאות הבשר – כל בני האדם האלה מורדים באלוהים, והם כולם יושמדו. כל מי שלא מאמין באלוהים בהתגלמותו הוא הד, ויתרה מזאת, הוא יושמד. מי שמאמין אך לא מנהיג את האמת, מי שלא מאמין באלוהים בהתגלמותו ומי שלא מאמין בקיומו של אלוהים כלל, כולם יושמדו. כל מי שיוכל להישאר הוא אדם שעבר זיכוך מר ועמד איתן. זה אדם שבאמת עבר ניסיונות. כל מי שלא מכיר באלוהים הוא אויב, כלומר כל מי שבתוך הזרם הזה או מחוץ לו ולא מכיר באלוהים בהתגלמותו, הוא צורר משיח! מיהו השטן, מיהן רוחות רעות ומיהם אויבי אלוהים אם לא מתנגדים שלא מאמינים באלוהים? אלה בני אדם שמורדים באלוהים, הלא כן? אלה בני אדם שטוענים מן השפה ולחוץ שהם מאמינים, אך חסרה להם אמת, הלא כן? אלה בני אדם שרק עוסקים בשאיפה לקבל ברכות אך לא יכולים לשאת עדות על אלוהים, הלא כן? אתם יכולים עדיין להתרועע עם השדים האלה היום, להדגיש מצפון ואהבה כלפי השדים האלה. האם הדבר הזה לא נחשב להפניית כוונות טובות כלפי השטן? האם הוא לא נחשב לקשר עם שדים? אם בני האדם עדיין לא מסוגלים להבחין היום בין טוב לרע, אם הם עדיין מדגישים בעיוורון אהבה ורחמים, מבלי לקוות בשום אופן לשאוף לרצונו של אלוהים, ואם הם לא מסוגלים בשום אופן לקבל את לבו של אלוהים כלבם שלהם, סופם יהיה אומלל פי כמה. כל מי שלא מאמין באלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הוא אויבו של אלוהים. אם אתם יכולים להדגיש מצפון ואהבה כלפי אויב, חסר לכם חוש צדק, הלא כן? אם אתם תואמים את מי שאני מתעב ואת מי שאני חולק עליו, ובכל זאת מדגישים אהבה או רגשות אישיים כלפיו, אתם מרדנים, הלא כן? אתם מתנגדים לאלוהים בכוונה תחילה, הלא כן? האם אדם כזה מחזיק באמת? אם בני האדם מדגישים מצפון כלפי אויבים, מדגישים אהבה כלפי שדים ומדגישים רחמים כלפי השטן, הם מפריעים בכוונה תחילה לעבודתו של אלוהים, הלא כן? בני האדם שמאמינים רק בישוע ולא מאמינים באלוהים בהתגלמותו באחרית הימים, ובני האדם שטוענים מן השפה ולחוץ שהם מאמינים באלוהים בהתגלמותו אך עושים רע, הם צוררי המשיח, ועל אחת כמה וכמה שהדבר נכון לגבי בני האדם שלא מאמינים באלוהים. בני האדם האלה כולם יושמדו. אמת המידה שעל פיה בני האדם שופטים זה את זה מבוססת על התנהגותם. מי שהתנהגותו טובה הוא צדיק, ומי שהתנהגותו מתועבת הוא רשע. אמת המידה שעל פיה אלוהים שופט את האדם מבוססת על השאלה האם מהותו נשמעת לאלוהים. מי שנשמע לאלוהים הוא צדיק ומי שלא נשמע לאלוהים הוא אויב ורשע, בין אם התנהגותו של האדם הזה טובה או רעה, ובין אם דבריו של האדם הזה נכונים או לא נכונים. יש בני אדם שרוצים לזכות ביעד טוב בעתיד בעזרת מעשים טובים, ויש כאלה שרוצים לרכוש יעד טוב בעזרת דיבורים טובים. בני אדם טועים וסבורים שאלוהים קובע את סופו של האדם בהתאם להתנהגותו או לדבריו. לכן, רבים שואפים לנצל זאת כדי לזכות במרמה בטובת הנאה זמנית. בני האדם שישרדו מאוחר יותר ויזכו במנוחה, יסבלו כולם את יום הצרה ואף יישאו עדות לאלוהים. הם כולם יהיו בני אדם שמילאו את חובתם ושבכוונתם להישמע לאלוהים. מי שרוצה רק לנצל את ההזדמנות לשרת את אלוהים כדי להימנע מלהנהיג את האמת, לא יוכל להישאר. לאלוהים יש אמות מידה הולמות להסדרת סופם של כל בני האדם. הוא לא מקבל את ההחלטות האלה רק על פי דבריו או התנהגותו של האדם, או בהתאם להתנהגותו בפרק זמן אחד. הוא בהחלט לא יהיה סלחן כלפי כל התנהגותו הרעה של אדם מסוים הודות לשירות שהוא עשה בעבר לאלוהים, והוא לא יחוס עליו ויימנע מלהמית אותו בזכות מאמץ חד-פעמי שהוא עשה למען אלוהים. איש לא יכול לחמוק מענישה על רשעותו, ואיש לא יכול להסוות את התנהגותו המרושעת ולחמוק בכך מייסורי ההשמדה. אם אדם מסוגל באמת למלא את חובתו, פירוש הדבר הוא שהוא נאמן לנצח לאלוהים ולא מבקש גמול, בין אם הוא מקבל ברכות או סובל פורענות. אם בני האדם נאמנים לאלוהים כשהם רואים ברכות אך מפסיקים להיות נאמנים כשהם לא רואים ברכות, ואם בסופו של דבר הם בכל זאת לא מסוגלים לשאת עדות על אלוהים ולא מסוגלים למלא את חובתם כפי שעליהם לעשות, בני האדם ששירתו את אלוהים נאמנה בעבר, בכל זאת יושמדו. בקצרה, רשעים לא יכולים לשרוד לנצח, והם לא יכולים לבוא למנוחה. רק הצדיקים הם אדוני המנוחה. לאחר שהאנושות תעלה על דרך הישר, בני האדם יחיו חיים אנושיים רגילים. כל אחד מהם ימלא את חובתו שלו ויהיה נאמן לחלוטין לאלוהים. הם ישילו מעליהם לגמרי את מרדנותם ואת טבעם המושחת ויחיו למען אלוהים ובזכות אלוהים. הם יהיו חסרי מרדנות והתנגדות. הם יהיו מסוגלים להישמע לאלוהים לחלוטין. אלה הם חייהם של אלוהים והאדם, אלה הם חיי המלכות, ואלה הם חיי המנוחה.
מי שמכניס לכנסייה את ילדיו וקרובי משפחתו שאין בהם שום אמונה, הוא אנוכי מדי והוא מפגין את טוב לבו. בני האדם האלה מדגישים רק אהבה, ללא התייחסות לשאלות אם הם מאמינים או אם זה רצונו של אלוהים. יש כאלה שמביאים את נשותיהם או הוריהם בפני אלוהים, ובין אם רוח הקודש מסכימה או מבצעת את עבודתה ובין אם לא, הם "מאמצים בני אדם מוכשרים" למען אלוהים בעיוורון. איזו תועלת יכולה לצמוח מהפניית טוב הלב הזה לבני האדם חסרי אמונה? גם אם חסרי האמונה האלה שרוח הקודש לא שוכנת בהם נאבקים להיות חסידיו של אלוהים, בכל זאת לא ניתן להושיע אותם כפי שהאדם מאמין. למעשה, לא כל כך קל להשיג את מי שזוכה לישועה. לא ניתן להשלים כלל את מי שלא עבר את עבודתה וניסיונותיה של רוח הקודש, ואשר אלוהים בהתגלמותו לא הפך אותו למושלם. לפיכך, לבני האדם האלה חסרה נוכחותה של רוח הקודש מהרגע שבו הם מתחילים להיות חסידי אל כביכול. בהתאם לתנאי חייהם ולמצבם בפועל, פשוט לא ניתן להשלים אותם. לכן, רוח הקודש לא מחליטה להשקיע בהם מרץ רב, והיא לא מעניקה להם שום נאורות או מנחה אותם בדרך כלשהי. היא רק מאפשרת להם ללכת בעקבותיה וחושפת בסופו של דבר את סופם – די בכך. התלהבותו וכוונותיו של האדם נובעים מהשטן, והם בשום אופן לא יכולים להשלים את עבודתה של רוח הקודש. בלי קשר לשאלה איזה מין אדם הוא כל אדם, עבודתה של רוח הקודש חייבת להיות ברשותו – האם אדם יכול להשלים אדם? מדוע בעל אוהב את אשתו? ומדוע אישה אוהבת את בעלה? מדוע ילדים מצייתים להוריהם? ומדוע הורים מסורים לילדיהם? אילו כוונות בני אדם מטפחים בלבם באמת? הדבר נועד כדי לממש את התוכניות והרצונות האנוכיים שלהם, הלא כן? האם הדבר אכן נועד למען תוכנית הניהול של אלוהים? האם זה למען עבודתו של אלוהים? האם הדבר נועד כדי למלא את חובתו של ברוא? מי שהאמין באלוהים תחילה ולא הצליח לזכות בנוכחותה של רוח הקודש, לעולם לא יוכל לזכות בעבודתה של רוח הקודש. נקבע שבני האדם האלה יושמדו. בלי קשר לשאלה כמה הם נאהבים, הדבר לא יכול להחליף את עבודתה של רוח הקודש. התלהבותו ואהבתו של האדם מייצגות את כוונות האדם, אך הן לא יכולות לייצג את כוונותיו של אלוהים והן לא יכולות להחליף את עבודתו של אלוהים. אפילו אם האדם יפנה את המידה הרבה ביותר של אהבה או רחמים לבני האדם האלה שכביכול מאמינים באלוהים ומעמידים פנים שהם חסידיו, אך לא יודעים מה פירוש הדבר להאמין באלוהים, הם בכל זאת לא יזכו באהדתו של אלוהים ולא יזכו בעבודתה של רוח הקודש. אפילו אם איכותם של חסידי אל אמיתיים היא ירודה, ואפילו אם הם לא יכולים להבין אמיתות רבות, הם בכל זאת זוכים מדי פעם בעבודתה של רוח הקודש. עם זאת, בני אדם באיכות טובה למדי שלא מאמינים אלוהים באמת פשוט לא יכולים לזכות בנוכחותה של רוח הקודש. במקרה של בני האדם האלה, פשוט אין אפשרות לישועה. אפילו אם הם יקראו או ישמעו מדי פעם את המסרים או יהללו את אלוהים, הם בסופו של דבר לא יוכלו להישאר עד לעת המנוחה. השאלה אם האדם מחפש בכנות לא נקבעת על פי שיפוטם של אחרים לגביו או על פי דעתם של הסובבים אותו, אלא על פי השאלות אם רוח הקודש עובדת בו ואם רוח הקודש שוכנת בו. עוד יותר מכך, הדבר נקבע על פי השאלות אם טבעו השתנה ואם הוא מכיר את אלוהים לאחר שרוח הקודש עבדה בו במשך זמן מה. אם רוח הקודש עובדת באדם מסוים, טבעו של האדם הזה ישתנה בהדרגה, והשקפתו על האמונה באלוהים תיטהר בהדרגה. בלי קשר לשאלה מזה כמה זמן האדם הוא חסיד אל, כל עוד הוא השתנה, פירוש הדבר הוא שרוח הקודש עובדת בו. אם הוא לא השתנה, פירוש הדבר הוא שרוח הקודש לא עובדת בו. אפילו אם בני אדם כאלה משרתים את אלוהים איכשהו, הדבר שממריץ אותם הוא כוונותיהם לזכות במזל טוב. שירות מדי פעם לא יכול להחליף שינוי בטבעם. בסופו של דבר הם יושמדו בכל זאת, מפני שבמלכות אין צורך במי שמשרת את אלוהים, ומפני שאין שם צורך בכך שאיש שטבעו לא השתנה ישרת את בני האדם שהפכו למושלמים ואשר נאמנים לאלוהים. הדברים האלה מהעבר, "כשאדם מאמין באל, המזל מאיר פנים לכל משפחתו", מתאימים לעידן החסד, אך הם לא קשורים ליעדו של האדם. הם התאימו רק לשלב מסוים במהלך עידן החסד. המשמעות המיועדת של הדברים האלה מכוונת לשלווה ולברכות החומריות שבני אדם נהנים מהן. אין פירושם שכל משפחתו של מי שמאמין באלוהים תזכה בישועה, ואין פירושם שכאשר אדם מסוים זוכה במזל טוב, כל משפחתו מובאת אף היא למנוחה. השאלה אם אדם מסוים יזכה בברכות או יסבול פורענות נקבעת על פי מהותו ולא על פי המהות המשותפת לו ולאחרים. במלכות פשוט אין אמרה כזו ואין כלל כזה. אם אדם מסוים יוכל לשרוד בסופו של דבר, הסיבה לכך תהיה שהוא עמד בדרישותיו של אלוהים, ואם אדם מסוים לא יצליח בסופו של דבר להישאר עד לעת המנוחה, הסיבה לכך תהיה שהאדם הזה המרה את פיו של אלוהים ולא מילא את דרישותיו. לכל אדם יש יעד מתאים. היעדים האלה נקבעים בהתאם למהותו של כל אדם, והם לא קשורים כלל לבני אדם אחרים. התנהגותו המרושעת של ילד לא יכולה לעבור להוריו, וילד צדיק לא יכול לשתף את צדיקותו עם הוריו. התנהגותו המרושעת של הורה לא יכולה לעבור לילדיו, והורה צדיק לא יכול לשתף את צדיקותו עם ילדיו. כל אדם נושא עמו את חטאיו שלו, וכל אדם נהנה ממזלו שלו. איש לא יכול להחליף אדם אחר. זוהי צדיקות. בעיני האדם, אם הורים זוכים למזל טוב, כך יכולים גם ילדיהם לזכות למזל טוב, ואם ילדים עושים מעשים רעים, הוריהם חייבים לכפר על חטאיהם. זוהי נקודת מבטו של האדם, וזו שיטת העבודה שלו. זו לא נקודת מבטו של אלוהים. סופו של כל אדם נקבע בהתאם למהות שנובעת מהתנהגותו, והיא נקבעת תמיד באופן הולם. איש לא יכול לשאת את חטאיו של אדם אחר. יתרה מכך, איש לא יכול לקבל עונש במקום אדם אחר. זה כלל מוחלט. דאגתו המסורה של הורה לילדיו אין פירושה שהוא יכול לעשות מעשי צדק במקום ילדיו, וחיבתו המכבדת של ילד כלפי הוריו אין פירושה שהוא יכול לעשות מעשי צדק במקום הוריו. זו המשמעות האמיתית של האמירה, "אז יהיו שנים בשדה. אחד יילקח והאחר יישאר. שתי נשים יטחנו ברחיים. אחת תילקח והאחרת תישאר". איש לא יכול להביא את ילדיו הרשעים למנוחה על סמך אהבתו העמוקה לילדיו, ואיש לא יכול להביא את אשתו (או אישה את בעלה) למנוחה על סמך התנהגותו הצודקת שלו עצמו. זה כלל מנהלי, ואיש לא יוחרג ממנו. צדיקים הם צדיקים, ורשעים הם רשעים. הצדיקים יוכלו לשרוד, והרשעים יושמדו. הקדושים הם קדושים – הם לא מזוהמים. המזוהמים הם מזוהמים, ואין בהם שום חלק קדוש. כל הרשעים יושמדו וכל הצדיקים ישרדו, אפילו אם ילדיו של רשע יעשו מעשי צדק ואפילו אם הוריו של צדיק יעשו מעשים רעים. אין קשר בין בעל מאמין לאישה חסרת אמונה, ואין קשר בין ילדים מאמינים להורים חסרי אמונה. אלה הם שני סוגים שלא יכולים להתקיים בכפיפה אחת. לפני שכל אדם בא למנוחה, יש לו קרובי משפחה גשמיים, אך לאחר שהוא בא למנוחה, אין לו עוד קרובי משפחה גשמיים כלל. מי שממלא את חובתו ומי שלא ממלא את חובתו הם אויבים; מי שאוהב את אלוהים ומי ששונא את אלוהים מנוגדים זה לזה. מי שבא למנוחה ומי שהושמד הם שני סוגי ברואים שלא יכולים להתקיים בכפיפה אחת. ברואים שממלאים את חובתם יוכלו לשרוד, וברואים שלא ממלאים את חובתם יושמדו. יתרה מזאת, הדבר יימשך לנצח. האם את אוהבת את בעלך כדי למלא את חובתך כברואה? האם אתה אוהב את אשתך כדי למלא את חובתך כברוא? האם אתם ממלאים את חובתכם כלפי הוריכם חסרי האמונה כדי למלא את חובתכם כברואים? האם דעתו של האדם על האמונה באלוהים נכונה או לא? מדוע אתם מאמינים באלוהים? מה אתם רוצים להשיג? כיצד אתם אוהבים את אלוהים? מי שלא יכול למלא את חובתו כברוא ולא יכול לעשות מאמץ שלם, יושמד. יש יחסים גשמיים בין בני האדם כיום, וכן יש ביניהם קשרי דם, אך בהמשך, כל זה יתנפץ. מאמינים וחסרי אמונה לא יכולים להתקיים בכפיפה אחת – הם מנוגדים זה לזה. מי שבמנוחה סבור שיש אלוהים ונשמע לאלוהים. כל מי שממרה את פיו של אלוהים יושמד. לא יהיו עוד משפחות על פני האדמה. איך ייתכן שיהיו הורים או ילדים, או יחסים בין בעל ואישה? עצם אי-ההתאמה בין אמונה וחוסר אמונה תנתק את הקשרים הגשמיים האלה!
במקור לא היו משפחות באנושות, רק איש ואישה, שני מיני בני אדם. לא היו מדינות, וודאי שלא משפחות, אך משום השחתת האדם, בני אדם מכל הסוגים התארגנו לשבטים שונים שהתפתחו מאוחר יותר למדינות ועמים. המדינות והעמים האלה הורכבו מבתי אב קטנים, וכך נחלקו סוגים שונים של בני אדם בין הגזעים השונים, בהתאם להבדלים בשפה ולגבולות מפרידים. למעשה, בלי קשר לשאלה כמה גזעים יש בעולם, יש לאנושות אב קדמון אחד בלבד. בראשית היו רק שני סוגים של בני אדם, ושני הסוגים האלה היו איש ואישה. אולם בזכות התקדמות עבודתו של אלוהים, מהלך ההיסטוריה ושינויים גיאוגרפיים, התפתחו שני הסוגים האלה של בני אדם בדרגות שונות לסוגים רבים אף יותר של בני אדם. בסופו של דבר, בלי קשר לשאלה מכמה גזעים מורכבת האנושות, האנושות כולה היא עדיין בריאה של אלוהים. בלי קשר לשאלה לאיזה גזע שייכים בני האדם, כולם ברואיו של אלוהים. כולם צאצאיהם של אדם וחווה. על אף שאלוהים לא ברא אותם, הם צאצאיהם של אדם וחווה, שאותם אלוהים ברא באופן אישי. בלי קשר לשאלה לאיזה סוג שייכים בני האדם, כולם ברואיו. מכיוון שהם שייכים לאנושות שאלוהים ברא, יעדם הוא היעד שצריך להיות לאנושות, והם נחלקים לפי הכללים שמארגנים את האנושות. כלומר רשעים וצדיקים הם ברואים, אחרי הכל. ברואים שעושים מעשים רעים יושמדו בסופו של דבר, וברואים שעושים מעשי צדק ישרדו. זה ההסדר המתאים ביותר לשני הסוגים האלה של ברואים. הרשעים לא יכולים להכחיש שהם ברואי האל משום מרדנותם, אך לטעון שהשטן בזז אותם ושמשום כך, הם לא יכולים לזכות בישועה. ברואים שהתנהגותם צודקת לא יכולים להישען על העובדה שהם ישרדו כדי להכחיש שאלוהים ברא אותם אך שהם זכו לישועה לאחר שהשטן השחית אותם. רשעים הם ברואים שממרים את פיו של אלוהים. הם ברואים שלא יכולים לזכות בישועה ושהשטן כבר בזז אותם לגמרי. בני אדם שעושים מעשים רעים הם בכל זאת בני אדם – בני אדם שהושחתו באופן קיצוני ושלא ניתן להושיע. מכיוון שגם הם ברואים, בני אדם שהתנהגותם צודקת גם הם הושחתו, אך הם כאלה שמוכנים להשתחרר מטבעם המושחת ומסוגלים להישמע לאלוהים. בני אדם שהתנהגות צודקת לא עולים על גדותיהם מרוב צדיקות, אלא הם זכו לישועה והשתחררו מטבעם המושחת כדי להישמע לאלוהים. הם יעמדו איתן בסוף, אך אין פירוש הדבר שהשטן לא השחית אותם. לאחר שעבודתו של אלוהים תסתיים, בקרב כל הברואים, יהיו כאלה שיושמדו וכאלה שישרדו. זוהי מגמה בלתי נמנעת בעבודת הניהול שלו. איש לא יכול להכחיש זאת. רשעים לא יכולים לשרוד. מי שנשמע לאלוהים ומי שנמנה על חסידיו עד הסוף ישרוד בוודאות. מכיוון שהעבודה הזו היא עבודת הניהול את האנושות, יהיו כאלה שיישארו ויהיו כאלה שיושמדו. אלה הם סופים שונים לסוגים שונים של בני אדם, ואלה הם ההסדרים המתאימים ביותר לברואים. הסדרו הסופי של אלוהים לאנושות הוא חלוקה על ידי ריסוק משפחות, ריסוק עמים וריסוק גבולות לאומיים. זה הסדר ללא משפחות וללא גבולות לאומיים, מכיוון שאחרי הכל, האדם הוא ברוא אל וצאצא של אב קדמון משותף. בקצרה, ברואים רשעים יושמדו, וברואים שנשמעים לאלוהים ישרדו. כך, בהמשך העתיד לא יהיו משפחות ומדינות, ובייחוד לא יהיו עמים. אנושות כזו היא סוג האנושות הקדוש ביותר. אדם וחווה נבראו במקור כדי שהאדם יוכל להשגיח על כל הדברים שעל פני האדמה. האדם היה במקור אדונם של כל הדברים. כוונתו של יהוה בבריאת האדם הייתה לאפשר לאדם להתקיים על פני האדמה, וכן להשגיח על כל הדברים שעליה, מפני שהאדם לא הושחת במקור וגם לא היה מסוגל לעשות מעשים רעים. אולם לאחר שהאדם הושחת, הוא כבר לא היה האחראי על כל הדברים. מטרת הישועה בידי אלוהים היא לשקם את התפקיד הזה של האדם ולשקם את ההיגיון המקורי של האדם ואת ציותו המקורי. האנושות שבמנוחה תהיה בבואתה של התוצאה שעבודת הישועה נועדה להשיג. על אף שאלה כבר לא יהיו חיים הדומים לחיים בגן עדן, מהותם תהיה זהה. העניין הוא רק שהאנושות לא תהיה עוד כפי שהיא הייתה בעבר, לפני שהיא הושחתה, אלא שהיא תהיה אנושות שהושחתה ואחר כך זכתה לישועה. בני האדם שזכו לישועה בסופו של דבר (כלומר לאחר שעבודתו תסתיים) יבואו למנוחה. בדומה לכך, סופם של הנענשים ייחשף לבסוף גם הוא לחלוטין, והם יושמדו רק לאחר שעבודתו של אלוהים תסתיים. כלומר לאחר שעבודתו תסתיים, הרשעים ובני האדם שזכו בישועה יתגלו כולם, מפני שעבודת חשיפתם של כל סוגי בני האדם (בין שהם רשעים או בני אדם שזכו בישועה) תתבצע על כל בני האדם בעת ובעונה אחת. הרשעים יושמדו, ובמקביל לכך, ייחשף מי יוכל להישאר . לפיכך, סופם של כל סוגי בני האדם ייחשף בעת ובעונה אחת. אלוהים לא יאפשר לקבוצת בני האדם שזכו בישועה לבוא למנוחה תחילה, לפני שהוא יפריד מהם את הרשעים וישפוט או יעניש אותם קצת-קצת. זו לא האמת למעשה. כשהרשעים יושמדו ומי שיוכל לשרוד יבוא למנוחה, תסתיים כל עבודתו של אלוהים בתבל. לא יהיה סדר עדיפויות בין מי שיקבל ברכות ומי שיסבול מפורענות. מי שיקבל ברכות יחיה לנצח, ומי שיסבול מפורענות יגווע לנצח. שני שלבי העבודה האלה יושלמו בעת ובעונה אחת. בדיוק מפני שיש בני אדם מרדנים, תתגלה צדיקותם של בני האדם הצייתנים. בדיוק מפני שיש כאלה שקיבלו ברכות, תתגלה הפורענות שסבלו הרשעים האלה על התנהגותם המרושעת. אילולא אלוהים חשף את הרשעים, בני האדם שנשמעים לאלוהים בכנות לא היו רואים לעולם את אור השמש. אילולא אלוהים לקח ליעד מתאים את מי שנשמע לו, בני האדם שממרים את פיו של אלוהים לא היו יכולים לקבל את העונש המגיע להם. זה תהליך עבודתו של אלוהים. לולא הוא ביצע את העבודה הזו של הענשת הרשעים ותגמול הצדיקים, ברואיו לעולם לא היו יכולים לבוא כל אחד ליעד המתאים לו. לאחר שהאנושות תבוא למנוחה, הרשעים יושמדו, האנושות כולה תעלה על דרך הישר, ובני האדם מכל סוג יהיו עם בני מינם בהתאם לתפקידים שעליהם לבצע. רק זה יהיה יום המנוחה של האנושות ורק זו תהיה המגמה הבלתי נמנעת להתפתחותה של האנושות, ורק כשהאנושות תבוא למנוחה יושלם ההישג האדיר והסופי של אלוהים. זה יהיה החלק המסכם של עבודתו. העבודה הזו תסיים את כל חייה הגשמיים המנוונים של האנושות ואת חייה של האנושות המושחתת. מכאן והלאה האנושות תבוא למישור חדש. על אף שהאדם מתקיים קיום גשמי, יש הבדלים משמעותיים בין מהות החיים שלו למהות חייה של האנושות המושחתת. משמעות קיומו של האדם ומשמעות קיומה של האנושות המושחתת שונות גם הן. על אף שאלה לא חיים של אדם מסוג חדש, ניתן לומר שאלה הם חיים של אנושות שזכתה לישועה ושהשיבה לעצמה את האנושיות וההיגיון. בעבר, בני אדם האלה המרו את פיו של אלוהים, ואלוהים כבש אותם ואחר כך הושיע אותם. בני האדם האלה השפילו את אלוהים, ומאוחר יותר נשאו עליו עדות. קיומם לאחר שהם עברו ושרדו את מבחניו הוא הקיום בעל המשמעות הרבה ביותר. בני אדם האלה נשאו עדות על אלוהים בפני השטן, והם הראויים לחיות. בני האדם שיושמדו הם בני אדם שלא יכולים לשאת עדות על אלוהים ולא ראויים לחיות. השמדתם תהיה משום התנהגותם המרושעת, והשמדה היא היעד הטוב ביותר עבורם. כשהאדם יבוא מאוחר יותר למישור הטוב, לא יהיו שום קשרים בין בעל ואשתו, בין אב ובתו או בין אם ובנה כפי שהאדם מדמיין שהוא ימצא אותם. בשלב הזה, האדם יפעל לפי מעשיהם של בני סוגו, והמשפחה תהיה כבר מרוסקת. לאחר שהשטן כבר ייכשל לחלוטין, הוא לא יפריע לאנושות עוד לעולם, ולאדם לא יהיה עוד טבע שטני מושחת. המרדנים כבר יושמדו ורק הצייתנים ישרדו. על כן, משפחות מעטות מאוד ישרדו בשלמותן. כיצד יוכלו להתקיים עדיין יחסים גשמיים? חייו הגשמיים של האדם בעבר ייאסרו לחלוטין. כיצד יוכלו יחסים גשמיים להתקיים בין בני האדם? ללא טבע שטני מושחת, חייהם של בני האדם לא יהיו עוד החיים הישנים מהעבר, אלא חיים חדשים. הורים יאבדו את ילדיהם וילדים יאבדו את הוריהם, בעלים יאבדו את נשותיהם ונשים יאבדו את בעליהן. לבני האדם יש כיום קשרים גשמיים בין איש לרעהו. כשכולם יבואו למנוחה, לא יהיו עוד קשרים גשמיים. לאנושות כזו יהיו רק צדיקות וקדושה, ואנושות כזו תהיה רק אנושות שעובדת את אלוהים.
אלוהים ברא את האנושות, הציב אותה על פני האדמה והוביל אותה עד היום. אחר כך, הוא הושיע את האנושות ושימש כקורבן חטאת למען האנושות. לבסוף, הוא עדיין חייב לכבוש את האנושות, להושיע אותה לחלוטין ולשקם את דמותה המקורית. זו העבודה שבה הוא עסק מההתחלה עד הסוף – שיקום צלמו המקורי ודמותו המקורית של האדם. אלוהים יקים את מלכותו וישקם את דמותו המקורית של האדם, כלומר ישקם את סמכותו על פני האדמה ובקרב הבריאה כולה. האדם איבד את לבו ירא האל לאחר שהשטן השחית אותו, הוא איבד את התפקיד שצריך להיות לברוא אל, והוא נעשה לאויב שממרה את פיו של אלוהים. האדם חי בתחומו של השטן וציית לפקודותיו של השטן. לפיכך, לא הייתה לאלוהים דרך לעבוד בקרב ברואיו, ועוד יותר מכך לא הייתה לו אפשרות לזכות ביראה מצד ברואיו. אלוהים ברא את האדם, והאדם צריך לעבוד את אלוהים, אך למעשה האדם הפנה את גבו לאלוהים ועבד את השטן. השטן הפך לאליל שבלב האדם. כך אלוהים איבד את מעמדו בלב האדם, כלומר הוא איבד את המשמעות של העובדה שהוא ברא את האדם. לכן, כדי לשקם את משמעות העובדה שהוא ברא את האדם, עליו לשקם את דמותו המקורית של האדם ולסלק את טבעו המושחת של האדם. כדי להשיב את האדם מידי השטן, אלוהים חייב להושיע את האדם מחטא. רק כך אלוהים יוכל לשקם בהדרגה את דמותו המקורית ואת תפקידו המקורי של האדם, ורק כך הוא יוכל לשקם לבסוף את מלכותו. השמדתם הסופית של בני המרדות האלה תתבצע אף היא כדי לאפשר לאדם לעבוד את אלוהים טוב יותר ולחיות טוב יותר על פני האדמה. מכיוון שאלוהים ברא את האדם, הוא יגרום לאדם לעבוד אותו. מכיוון שאלוהים רוצה לשקם את תפקידו המקורי של האדם, הוא ישקם אותו לחלוטין וללא שום פשרה. שיקום סמכותו של אלוהים פירושו לגרום לאדם לעבוד אותו ולהישמע לו. פירוש הדבר הוא שאלוהים יגרום לאדם לחיות בזכותו ויגרום לאויביו לגווע בזכות סמכותו. פירוש הדבר הוא שאלוהים יגרום לכל חלק של אלוהים להישאר על כנו בקרב האנושות ללא שום התנגדות מצד האדם. המלכות שאלוהים רוצה להקים היא מלכותו. האנושות שהוא רוצה היא אנושות שעובדת אותו, שנשמעת לו לחלוטין ושיש לה כבוד כלפיו. אם הוא לא יושיע את האנושות המושחתת, משמעות העובדה שהוא ברא אתת האדם תסתכם בלא כלום. לא תהיה לו עוד סמכות בקרב בני האדם, ומלכותו לא תוכל עוד להתקיים על פני האדמה. אם הוא לא ישמיד את האויבים שממרים את פיו, הוא לא יוכל לזכות בכבודו המלא ולא יוכל להקים את מלכותו על פני האדמה. אלה הם הסמלים של השלמת עבודתו ושל הישגו האדיר: השמדה מוחלטת של בני האדם שממרים את פיו והבאה למנוחה של מי שהפך למושלם. לאחר שדמותה המקורית של האנושות תשוקם, וכשבני האדם יוכלו למלא כל אחד את חובתו, לשמור כל אחד על מקומו ולהישמע לכל הסדריו של אלוהים, אלוהים יזכה בקבוצה של בני אדם על פני האדמה שתעבוד אותו, והוא אף יקים על פני האדמה מלכות שתעבוד אותו. יהיה לו ניצחון נצחי על פני האדמה, ומתנגדיו יגוועו לעולמי עד. כך תשתקם כוונתו המקורית בבריאת האדם. כך תשתקם כוונתו בבריאת כל הדברים וכך תשתקם סמכותו על פני האדמה, בקרב כל הדברים ובקרב אויביו. אלה הם סמלי ניצחונו המוחלט. מכאן והלאה, האנושות תבוא למנוחה ולחיים המתנהלים כראוי. בנוסף, אלוהים יבוא למנוחת נצח עם האדם ולחיי נצח שיהיו משותפים לאלוהים ולאדם. הזוהמה והמרדנות שעל פני האדמה ייעלמו, וכך גם יללות הקינה על פני האדמה. כל מי שמתנגד לאלוהים על פני האדמה, לא יתקיים. רק אלוהים ובני האדם שהוא הושיע יישארו. רק בריאתו תישאר.
התקרבות סופם של כל הדברים מצביעה על קץ עבודתו של אלוהים ועל סוף התפתחותה של האנושות. פירוש הדבר הוא שהאנושות שהשטן השחית הגיעה לסוף התפתחותה ושהצאצאים של אדם וחווה חלחלו כל אחד עד סופו. בנוסף, פירוש הדבר הוא גם שבלתי אפשרי שאנושות כזו תמשיך להתפתח לאחר שהשטן השחית אותה. אדם וחווה שהיו בראשית לא הושחתו, אך השטן השחית את אדם וחווה שגורשו מגן עדן. כשאלוהים והאדם יבואו יחד למנוחה, יבוא סופם של אדם וחווה – שגורשו מגן עדן – ושל צאצאיהם. האנושות בעתיד תכלול עדיין את צאצאיהם של אדם וחווה, אך הם לא יהיו בני אדם שחיים בתחומו של השטן, אלא בני אדם שזכו בישועה וטוהרו. זו תהיה אנושות שנשפטה והוכתה בייסורים, אנושות קדושה. בני האדם האלה יהיו דומים לאנושות כפי שהיא הייתה במקור. ניתן כמעט לומר שאלה יהיו בני אדם מסוג שונה לגמרי מאדם וחווה המקוריים. בני האדם האלה ייבחרו מקרב כל בני האדם שהשטן השחית, והם יהיו בני האדם שעמדו איתן בסופו של דבר במהלך השיפוט והייסורים מצד אלוהים. הם יהיו קבוצת בני האדם האחרונה שתישאר מקרב האנושות המושחתת. רק הקבוצה הזו של בני אדם תוכל לבוא למנוחה האחרונה יחד עם אלוהים. אלה שמסוגלים לעמוד איתן במהלך עבודת השיפוט והייסורים של אלוהים באחרית הימים – כלומר במהלך עבודת הטיהור האחרונה – יהיו אלה שיבואו למנוחה האחרונה עם אלוהים. לפיכך, בני האדם שבאו למנוחה ישתחררו מהשפעת השטן וייפלו בנחלתו של אלוהים רק לאחר שהם יעברו את עבודת הטיהור האחרונה שלו. בני האדם שנפלו בסופו של דבר בנחלתו של אלוהים יבואו למנוחה האחרונה. מהותה של עבודת הייסורים והשיפוט של אלוהים היא לטהר את האנושות למען יום המנוחה האחרונה. אחרת, האנושות כולה לא תהיה מסוגלת לנהוג כל אחד לפי סוגו או לבוא למנוחה. העבודה הזו היא הנתיב היחיד של האנושות לבוא למנוחה. רק עבודת הטיהור של אלוהים תטהר את האנושות מרשעותה, ורק עבודת הייסורים והשיפוט שלו תשפוך אור על דברי המרדנות בקרב האנושות, וכך תפריד את מי שניתן להושיע אותו ממי שלא ניתן להושיע אותו, ואת מי שיישאר ממי שלא יישאר. כשעבודתו של אלוהים תסתיים, בני האדם שיישארו יטוהרו וייהנו מחיים אנושיים נהדרים יותר בפעם השנייה על פני האדמה כשהם יבואו לעולם אנושי נעלה יותר. במילים אחרות, הם יבואו ליום המנוחה של האנושות ויחיו יחד עם אלוהים. לאחר שמי שלא יכול להישאר יעבור ייסורים ושיפוט, צורתו המקורית תיחשף לגמרי. לאחר מכן, כל בני האדם האלה יושמדו, ובדומה לשטן, הם לא יורשו עוד לשרוד על פני האדמה. האנושות בעתיד לא תכלול עוד אך אדם מהסוג הזה. בני האדם האלה לא כשירים לבוא לארץ המנוחה הסופית, והם לא כשירים לבוא ליום המנוחה שאלוהים והאדם יהיו שותפים לו, מפני שהם מושאים לענישה ופני שהם הרשעים, והם לא צדיקים. הם נגאלו פעם אחת, וכן נשפטו ויוסרו. הם גם שירתו את אלוהים בעבר, אך בבוא היום האחרון, הם בכל זאת יושמדו משום רשעותם, מרדנותם והיותם בלתי ניתנים לגאולה. הם לא יתקיימו עוד בעולם העתיד ובקרב האנושות בעתיד. כל הרשעים וכל אלה שלא זכו בישועה יושמדו כשהקדושים שבקרב האנושות יבואו למנוחה, בין אם הם יהיו רוחות המתים או בני אדם שעדיין חיים כבשר ודם. בלי קשר לשאלה לאיזו תקופה שייכים הרוחות והרשעים האלה ולאיזו תקופה שייכות רוחות הצדיקים ורוחות בני אדם שעושים מעשי צדק, כל הרשעים יושמדו וכל הצדיקים ישרדו. השאלה אם אדם או רוח יזכו בישועה לא מוכרעת כולה על סמך עבודת אחרית הימים, אלא על סמך השאלה אם הם התנגדו לאלוהים או מרדו בו. אם בני אדם בתקופה הקודמת עשו רע, ולא ניתן היה להושיע אותם, אין ספק שהם יהיו מושא לענישה. אם בני אדם בתקופה הנוכחית עושים רע ולא ניתן להושיע אותם, גם הם בוודאות מושא לענישה. בני האדם מופרדים על פי טוב ורע ולא על פי התקופה. לאחר שבני האדם מופרדים על פי טוב ורע, בני האדם לא נענשים או מתוגמלים מיד. במקום זאת, אלוהים יבצע את העבודה של הענשת הרע ותגמול הטוב רק לאחר שהוא יבצע את עבודת הכיבוש שלו באחרית הימים. למעשה הוא הפריד את האנושות על פי טוב ורע מאז שהוא החל לבצע את עבודתו בקרב האנושות. הוא יתגמל את הצדיקים ויעניש את הרשעים רק עם השלמת עבודתו, במקום להפריד בין הרשעים והצדיקים עם השלמת עבודתו, ומיד להתחיל בעבודה של הענשת הרע ותגמול הטוב. העבודה הסופית שלו להענשת הרע ותגמול הטוב נעשית כולה על מנת לטהר לגמרי את כל האנושות, כדי שהוא יוכל להביא אנושות קדושה לגמרי למנוחת נצח. השלב הזה בעבודתו הוא עבודתו המכרעת ביותר. זה השלב הסופי של כל עבודת הניהול שלו. אם אלוהים לא ישמיד את הרשעים אלא יניח להם להישאר, האנושות כולה עדיין לא תוכל לבוא למנוחה, ואלוהים לא יוכל להביא את האנושות כולה למישור טוב יותר. עבודה כזו לא תסתיים לגמרי. כשהוא יסיים את עבודתו, האנושות כולה תהיה קדושה לחלוטין. רק כך אלוהים יכול לחיות בשלווה ובמנוחה.
בני האדם כיום לא מסוגלים להיפרד מדברים של בשר ודם. הם לא יכולים לוותר על הנאות הבשר, על העולם, על כסף או על טבעם המושחת. רוב בני האדם מתייחסים לעיסוקיהם כלאחר יד. למעשה, לבני האדם האלה אין אלוהים בלבם כלל. יתרה מזאת, הם לא יראים את אלוהים. אין להם אלוהים בלבם, ולכן הם לא יכולים לתפוס את כל מעשיו אלוהים, ועל אחת כמה וכמה שהם לא מסוגלים להאמין בדברים שבוקעים מפיו. בני האדם האלה הם יותר מדי של הבשר והדם, הם מושחתים מדי ואין להם אמת כלל. יתרה מזאת, הם לא מאמינים שאלוהים יכול להתגלם כבשר ודם. כל מי שלא מאמין באלוהים בהתגלמותו – כלומר כל מי שלא מאמין בעבודתו ובדיבורו של האל הנראה לעין, ולא מאמין באל הנראה לעין אלא עובד במקום זאת את האל הבלתי נראה שבשמיים – אלוהים לא שוכן בלבו. אלה בני אדם שמורדים באלוהים ומתנגדים לו. לבני האדם האלה חסרים אנושיות והיגיון, שלא לדבר על האמת. בעיני בני האדם האלה, לא ניתן להאמין באל המוחשי והנראה לעין, אך האל הבלתי נראה והמופשט הוא המהימן ביותר וזה שמשמח ביותר את לבם. הם לא מחפשים את האמת של המציאות או את מהות החיים האמיתית, וקל וחומר שלא את כוונותיו של אלוהים. במקום זאת, הם עוסקים בחיפוש אחר התרגשות. הדברים שמסוגלים יותר מכל לאפשר להם להשיג את רצונותיהם הם ללא ספק האמונות והעיסוקים שלהם. הם מאמינים באלוהים רק כדי להשביע את רצונותיהם ולא כדי לחפש את האמת. בני האדם האלה הם רשעים, הלא כן? הם בטוחים מאוד בעצמם ולא מאמינים שאלוהים שבשמיים ישמיד אותם, את "בני האדם הטובים" האלה. במקום זאת, הם מאמינים שאלוהים יניח להם להישאר, ויתרה מזאת, יתגמל אותם היטב, מכיוון שהם עשו דברים רבים למען אלוהים והפגינו "נאמנות" רבה כלפיו. אילו הם היו עוסקים באל הנראה לעין, הם היו משיבים מיד מכה לאלוהים או נתקפים זעם לאחר שרצונותיהם היו מסוכלים. אלה בני אדם נתעבים ששואפים להשביע את רצונותיהם. הם לא בני אדם הגונים שעוסקים בחיפוש אחר האמת. בני אדם כאלה הם אלה שמכונים הרשעים, חסידי המשיח. בני האדם שלא מחפשים את האמת לא יכולים להאמין באמת. עוד פחות מכך הם מסוגלים לתפוס את סופה של האנושות בעתיד, מפני שהם לא מאמינים בעבודה או בדיבור כלשהם של האל הנראה לעין, ומפני שהם לא מסוגלים להאמין ביעדה העתידי של האנושות. לפיכך, גם אם הם חסידיו של האל הנראה לעין, הם בכל זאת עושים מעשים רעים ולא מחפשים את האמת, והם גם לא מנהיגים את האמת כפי שאני דורש. בני האדם שלא מאמינים שהם יושמדו הם בדיוק בני האדם שיושמדו. הם כולם מאמינים שהם כה נבונים, ושהם עצמם הם אלה שמנהיגים את האמת. הם רואים בהתנהגותם הרעה אמת, ולכן הם מוקירים אותה. הרשעים האלה בטוחים מאוד בעצמם. הם רואים באמת דוקטרינה ובמעשיהם הרעים אמת. בסופו של דבר הם יוכלו רק לקצור את מה שהם זרעו. ככל שבני האדם בטוחים יותר בעצמם וככל שהם יהירים יותר, כך הם מסוגלים פחות להשיג את האמת. ככל שבני אדם מאמינים יותר באל שבשמיים, כך הם מתנגדים יותר לאלוהים. אלה בני האדם שייענשו. לפני שהאנושות תבוא למנוחה, תוכרע השאלה אם כל סוג של אדם ייענש או יתוגמל, על פי השאלות אם בני האדם מחפשים את האמת, אם הם מכירים את אלוהים, ואם הם יכולים להישמע לאל הנראה לעין. מי שעשה שירות לאל הנראה לעין אך לא מכיר אותו ולא נשמע לו, נעדר אמת. בני האדם האלה הם רשעים, ורשעים ייענשו ללא ספק. יתרה מכך, הם ייענשו בהתאם להתנהגותם המרושעת. האדם הוא זה שמאמין באלוהים, וראוי גם שהאדם יישמע לאלוהים. מי שמאמין רק באל המעורפל והבלתי נראה, לא מאמין באלוהים. זאת ועוד, הוא לא מסוגל להישמע לאלוהים. אם בני האדם האלה עדיין לא יהיו מסוגלים להאמין באל הנראה לעין כשעבודת הכיבוש שלו תסתיים, ואף יתעקשו למרוד באל הנראה לעין אשר מתגלם כבשר ודם ולהתנגד לו, אין ספק שבני האדם האלה שעובדים את הדברים המעורפלים יושמדו. כך הדבר ביחס לאלה מביניכם: כל מי שמכיר באלוהים בהתגלמותו מן השפה ולחוץ, אך לא יכול להנהיג את אמת הציות לאלוהים בהתגלמותו, יושמד בסופו של דבר, ועל אחת כמה וכמה שכל מי שמכיר באל הנראה לעין מן השפה ולחוץ ואף אוכל ושותה מהאמת שמבטא האל הנראה לעין, אך מחפש את האל המעורפל והבלתי נראה, יושמד בעתיד. אף אחד מבני האדם האלה לא יכול להישאר עד לעת המנוחה לאחר שעבודתו של אלוהים תסתיים. לא יוכל להיות אף אחד כמו בני האדם האלה שיישאר עד לעת המנוחה. בני האדם השטניים האלה הם אלה שלא מנהיגים את האמת. מהותם היא מהות של התנגדות ומרדנות נגד אלוהים, ואין להם כל כוונה להישמע לאלוהים. בני אדם כאלה יושמדו כולם. השאלה אם יש לכם אמת ואם אתם מתנגדים לאלוהים, נקבעת על פי מהותכם ולא על פי המראה שלכם, הדיבור שלכם וההתנהגות שלכם מפעם לפעם. מהותו של כל אדם מכריעה בשאלה אם הוא יושמד. הדבר נקבע על פי המהות שחושפים התנהגותו ועיסוקו בחיפוש האמת. בקרב בני אדם שגם הם עושים עבודה ואף עושים מידה דומה של עבודה, מי שמהותו האנושית טובה ושיש לו אמת, יכול להישאר, אך מי שמהותו האנושית רעה ומי שמורד באל הנראה לעין, הוא זה שיושמד. כל חלק בעבודתו או דבריו של אלוהים המכוון ליעדה של האנושות, עוסק באנושות באופן הולם, בהתאם למהותו של כל אדם. לא יהיו תאונות ובהחלט לא תהיה שום טעות. רק כשאדם מבצע עבודה, מעורבים בה רגש או משמעות אנושיים. העבודה שאלוהים עושה היא המתאימה ביותר. הוא בשום אופן לא יטען טענות שווא נגד ברוא כלשהו. יש כיום רבים שלא מסוגלים לתפוס את היעד העתידי של האנושות ואשר גם לא מאמינים בדברים שאני אומר. כל מי שלא מאמין, יחד עם מי שלא מנהיג את האמת, הוא שד! מי שמחפש ומי שלא מחפש הם כעת שני סוגים שונים של בני אדם בעלי שני יעדים שונים. מי שעוסק בחיפוש אחר הכרת האמת ומנהיג את האמת נמנה על בני האדם שאלוהים יושיע. מי שלא מכיר את דרך האמת הוא אויב ושד. הוא צאצא של הארכי-מלאך והוא יושמד. אפילו מאמיניו האדוקים של אל מעורפל – האין גם הם שדים? בני אדם שיש להם מצפון טוב אך לא מקבלים את דרך האמת הם שדים. מהותם היא מהות של התנגדות לאלוהים. מי שלא מקבל את דרך האמת מתנגד לאלוהים, ואפילו אם בני האדם האלה יסבלו קשיים רבים, הם בכל זאת יושמדו. מי שלא מוכן לזנוח את העולם, שלא יכול לשאת את הפרידה מהוריו, שלא יכול לשאת את הוויתור על הנאות הבשר – כל בני האדם האלה מורדים באלוהים, והם כולם יושמדו. כל מי שלא מאמין באלוהים בהתגלמותו הוא הד, ויתרה מזאת, הוא יושמד. מי שמאמין אך לא מנהיג את האמת, מי שלא מאמין באלוהים בהתגלמותו ומי שלא מאמין בקיומו של אלוהים כלל, כולם יושמדו. כל מי שיוכל להישאר הוא אדם שעבר זיכוך מר ועמד איתן. זה אדם שבאמת עבר ניסיונות. כל מי שלא מכיר באלוהים הוא אויב, כלומר כל מי שבתוך הזרם הזה או מחוץ לו ולא מכיר באלוהים בהתגלמותו, הוא צורר משיח! מיהו השטן, מיהן רוחות רעות ומיהם אויבי אלוהים אם לא מתנגדים שלא מאמינים באלוהים? אלה בני אדם שמורדים באלוהים, הלא כן? אלה בני אדם שטוענים מן השפה ולחוץ שהם מאמינים, אך חסרה להם אמת, הלא כן? אלה בני אדם שרק עוסקים בשאיפה לקבל ברכות אך לא יכולים לשאת עדות על אלוהים, הלא כן? אתם יכולים עדיין להתרועע עם השדים האלה היום, להדגיש מצפון ואהבה כלפי השדים האלה. האם הדבר הזה לא נחשב להפניית כוונות טובות כלפי השטן? האם הוא לא נחשב לקשר עם שדים? אם בני האדם עדיין לא מסוגלים להבחין היום בין טוב לרע, אם הם עדיין מדגישים בעיוורון אהבה ורחמים, מבלי לקוות בשום אופן לשאוף לרצונו של אלוהים, ואם הם לא מסוגלים בשום אופן לקבל את לבו של אלוהים כלבם שלהם, סופם יהיה אומלל פי כמה. כל מי שלא מאמין באלוהים בהתגלמותו כבשר ודם הוא אויבו של אלוהים. אם אתם יכולים להדגיש מצפון ואהבה כלפי אויב, חסר לכם חוש צדק, הלא כן? אם אתם תואמים את מי שאני מתעב ואת מי שאני חולק עליו, ובכל זאת מדגישים אהבה או רגשות אישיים כלפיו, אתם מרדנים, הלא כן? אתם מתנגדים לאלוהים בכוונה תחילה, הלא כן? האם אדם כזה מחזיק באמת? אם בני האדם מדגישים מצפון כלפי אויבים, מדגישים אהבה כלפי שדים ומדגישים רחמים כלפי השטן, הם מפריעים בכוונה תחילה לעבודתו של אלוהים, הלא כן? בני האדם שמאמינים רק בישוע ולא מאמינים באלוהים בהתגלמותו באחרית הימים, ובני האדם שטוענים מן השפה ולחוץ שהם מאמינים באלוהים בהתגלמותו אך עושים רע, הם צוררי המשיח, ועל אחת כמה וכמה שהדבר נכון לגבי בני האדם שלא מאמינים באלוהים. בני האדם האלה כולם יושמדו. אמת המידה שעל פיה בני האדם שופטים זה את זה מבוססת על התנהגותם. מי שהתנהגותו טובה הוא צדיק, ומי שהתנהגותו מתועבת הוא רשע. אמת המידה שעל פיה אלוהים שופט את האדם מבוססת על השאלה האם מהותו נשמעת לאלוהים. מי שנשמע לאלוהים הוא צדיק ומי שלא נשמע לאלוהים הוא אויב ורשע, בין אם התנהגותו של האדם הזה טובה או רעה, ובין אם דבריו של האדם הזה נכונים או לא נכונים. יש בני אדם שרוצים לזכות ביעד טוב בעתיד בעזרת מעשים טובים, ויש כאלה שרוצים לרכוש יעד טוב בעזרת דיבורים טובים. בני אדם טועים וסבורים שאלוהים קובע את סופו של האדם בהתאם להתנהגותו או לדבריו. לכן, רבים שואפים לנצל זאת כדי לזכות במרמה בטובת הנאה זמנית. בני האדם שישרדו מאוחר יותר ויזכו במנוחה, יסבלו כולם את יום הצרה ואף יישאו עדות לאלוהים. הם כולם יהיו בני אדם שמילאו את חובתם ושבכוונתם להישמע לאלוהים. מי שרוצה רק לנצל את ההזדמנות לשרת את אלוהים כדי להימנע מלהנהיג את האמת, לא יוכל להישאר. לאלוהים יש אמות מידה הולמות להסדרת סופם של כל בני האדם. הוא לא מקבל את ההחלטות האלה רק על פי דבריו או התנהגותו של האדם, או בהתאם להתנהגותו בפרק זמן אחד. הוא בהחלט לא יהיה סלחן כלפי כל התנהגותו הרעה של אדם מסוים הודות לשירות שהוא עשה בעבר לאלוהים, והוא לא יחוס עליו ויימנע מלהמית אותו בזכות מאמץ חד-פעמי שהוא עשה למען אלוהים. איש לא יכול לחמוק מענישה על רשעותו, ואיש לא יכול להסוות את התנהגותו המרושעת ולחמוק בכך מייסורי ההשמדה. אם אדם מסוגל באמת למלא את חובתו, פירוש הדבר הוא שהוא נאמן לנצח לאלוהים ולא מבקש גמול, בין אם הוא מקבל ברכות או סובל פורענות. אם בני האדם נאמנים לאלוהים כשהם רואים ברכות אך מפסיקים להיות נאמנים כשהם לא רואים ברכות, ואם בסופו של דבר הם בכל זאת לא מסוגלים לשאת עדות על אלוהים ולא מסוגלים למלא את חובתם כפי שעליהם לעשות, בני האדם ששירתו את אלוהים נאמנה בעבר, בכל זאת יושמדו. בקצרה, רשעים לא יכולים לשרוד לנצח, והם לא יכולים לבוא למנוחה. רק הצדיקים הם אדוני המנוחה. לאחר שהאנושות תעלה על דרך הישר, בני האדם יחיו חיים אנושיים רגילים. כל אחד מהם ימלא את חובתו שלו ויהיה נאמן לחלוטין לאלוהים. הם ישילו מעליהם לגמרי את מרדנותם ואת טבעם המושחת ויחיו למען אלוהים ובזכות אלוהים. הם יהיו חסרי מרדנות והתנגדות. הם יהיו מסוגלים להישמע לאלוהים לחלוטין. אלה הם חייהם של אלוהים והאדם, אלה הם חיי המלכות, ואלה הם חיי המנוחה.
מי שמכניס לכנסייה את ילדיו וקרובי משפחתו שאין בהם שום אמונה, הוא אנוכי מדי והוא מפגין את טוב לבו. בני האדם האלה מדגישים רק אהבה, ללא התייחסות לשאלות אם הם מאמינים או אם זה רצונו של אלוהים. יש כאלה שמביאים את נשותיהם או הוריהם בפני אלוהים, ובין אם רוח הקודש מסכימה או מבצעת את עבודתה ובין אם לא, הם "מאמצים בני אדם מוכשרים" למען אלוהים בעיוורון. איזו תועלת יכולה לצמוח מהפניית טוב הלב הזה לבני האדם חסרי אמונה? גם אם חסרי האמונה האלה שרוח הקודש לא שוכנת בהם נאבקים להיות חסידיו של אלוהים, בכל זאת לא ניתן להושיע אותם כפי שהאדם מאמין. למעשה, לא כל כך קל להשיג את מי שזוכה לישועה. לא ניתן להשלים כלל את מי שלא עבר את עבודתה וניסיונותיה של רוח הקודש, ואשר אלוהים בהתגלמותו לא הפך אותו למושלם. לפיכך, לבני האדם האלה חסרה נוכחותה של רוח הקודש מהרגע שבו הם מתחילים להיות חסידי אל כביכול. בהתאם לתנאי חייהם ולמצבם בפועל, פשוט לא ניתן להשלים אותם. לכן, רוח הקודש לא מחליטה להשקיע בהם מרץ רב, והיא לא מעניקה להם שום נאורות או מנחה אותם בדרך כלשהי. היא רק מאפשרת להם ללכת בעקבותיה וחושפת בסופו של דבר את סופם – די בכך. התלהבותו וכוונותיו של האדם נובעים מהשטן, והם בשום אופן לא יכולים להשלים את עבודתה של רוח הקודש. בלי קשר לשאלה איזה מין אדם הוא כל אדם, עבודתה של רוח הקודש חייבת להיות ברשותו – האם אדם יכול להשלים אדם? מדוע בעל אוהב את אשתו? ומדוע אישה אוהבת את בעלה? מדוע ילדים מצייתים להוריהם? ומדוע הורים מסורים לילדיהם? אילו כוונות בני אדם מטפחים בלבם באמת? הדבר נועד כדי לממש את התוכניות והרצונות האנוכיים שלהם, הלא כן? האם הדבר אכן נועד למען תוכנית הניהול של אלוהים? האם זה למען עבודתו של אלוהים? האם הדבר נועד כדי למלא את חובתו של ברוא? מי שהאמין באלוהים תחילה ולא הצליח לזכות בנוכחותה של רוח הקודש, לעולם לא יוכל לזכות בעבודתה של רוח הקודש. נקבע שבני האדם האלה יושמדו. בלי קשר לשאלה כמה הם נאהבים, הדבר לא יכול להחליף את עבודתה של רוח הקודש. התלהבותו ואהבתו של האדם מייצגות את כוונות האדם, אך הן לא יכולות לייצג את כוונותיו של אלוהים והן לא יכולות להחליף את עבודתו של אלוהים. אפילו אם האדם יפנה את המידה הרבה ביותר של אהבה או רחמים לבני האדם האלה שכביכול מאמינים באלוהים ומעמידים פנים שהם חסידיו, אך לא יודעים מה פירוש הדבר להאמין באלוהים, הם בכל זאת לא יזכו באהדתו של אלוהים ולא יזכו בעבודתה של רוח הקודש. אפילו אם איכותם של חסידי אל אמיתיים היא ירודה, ואפילו אם הם לא יכולים להבין אמיתות רבות, הם בכל זאת זוכים מדי פעם בעבודתה של רוח הקודש. עם זאת, בני אדם באיכות טובה למדי שלא מאמינים אלוהים באמת פשוט לא יכולים לזכות בנוכחותה של רוח הקודש. במקרה של בני האדם האלה, פשוט אין אפשרות לישועה. אפילו אם הם יקראו או ישמעו מדי פעם את המסרים או יהללו את אלוהים, הם בסופו של דבר לא יוכלו להישאר עד לעת המנוחה. השאלה אם האדם מחפש בכנות לא נקבעת על פי שיפוטם של אחרים לגביו או על פי דעתם של הסובבים אותו, אלא על פי השאלות אם רוח הקודש עובדת בו ואם רוח הקודש שוכנת בו. עוד יותר מכך, הדבר נקבע על פי השאלות אם טבעו השתנה ואם הוא מכיר את אלוהים לאחר שרוח הקודש עבדה בו במשך זמן מה. אם רוח הקודש עובדת באדם מסוים, טבעו של האדם הזה ישתנה בהדרגה, והשקפתו על האמונה באלוהים תיטהר בהדרגה. בלי קשר לשאלה מזה כמה זמן האדם הוא חסיד אל, כל עוד הוא השתנה, פירוש הדבר הוא שרוח הקודש עובדת בו. אם הוא לא השתנה, פירוש הדבר הוא שרוח הקודש לא עובדת בו. אפילו אם בני אדם כאלה משרתים את אלוהים איכשהו, הדבר שממריץ אותם הוא כוונותיהם לזכות במזל טוב. שירות מדי פעם לא יכול להחליף שינוי בטבעם. בסופו של דבר הם יושמדו בכל זאת, מפני שבמלכות אין צורך במי שמשרת את אלוהים, ומפני שאין שם צורך בכך שאיש שטבעו לא השתנה ישרת את בני האדם שהפכו למושלמים ואשר נאמנים לאלוהים. הדברים האלה מהעבר, "כשאדם מאמין באל, המזל מאיר פנים לכל משפחתו", מתאימים לעידן החסד, אך הם לא קשורים ליעדו של האדם. הם התאימו רק לשלב מסוים במהלך עידן החסד. המשמעות המיועדת של הדברים האלה מכוונת לשלווה ולברכות החומריות שבני אדם נהנים מהן. אין פירושם שכל משפחתו של מי שמאמין באלוהים תזכה בישועה, ואין פירושם שכאשר אדם מסוים זוכה במזל טוב, כל משפחתו מובאת אף היא למנוחה. השאלה אם אדם מסוים יזכה בברכות או יסבול פורענות נקבעת על פי מהותו ולא על פי המהות המשותפת לו ולאחרים. במלכות פשוט אין אמרה כזו ואין כלל כזה. אם אדם מסוים יוכל לשרוד בסופו של דבר, הסיבה לכך תהיה שהוא עמד בדרישותיו של אלוהים, ואם אדם מסוים לא יצליח בסופו של דבר להישאר עד לעת המנוחה, הסיבה לכך תהיה שהאדם הזה המרה את פיו של אלוהים ולא מילא את דרישותיו. לכל אדם יש יעד מתאים. היעדים האלה נקבעים בהתאם למהותו של כל אדם, והם לא קשורים כלל לבני אדם אחרים. התנהגותו המרושעת של ילד לא יכולה לעבור להוריו, וילד צדיק לא יכול לשתף את צדיקותו עם הוריו. התנהגותו המרושעת של הורה לא יכולה לעבור לילדיו, והורה צדיק לא יכול לשתף את צדיקותו עם ילדיו. כל אדם נושא עמו את חטאיו שלו, וכל אדם נהנה ממזלו שלו. איש לא יכול להחליף אדם אחר. זוהי צדיקות. בעיני האדם, אם הורים זוכים למזל טוב, כך יכולים גם ילדיהם לזכות למזל טוב, ואם ילדים עושים מעשים רעים, הוריהם חייבים לכפר על חטאיהם. זוהי נקודת מבטו של האדם, וזו שיטת העבודה שלו. זו לא נקודת מבטו של אלוהים. סופו של כל אדם נקבע בהתאם למהות שנובעת מהתנהגותו, והיא נקבעת תמיד באופן הולם. איש לא יכול לשאת את חטאיו של אדם אחר. יתרה מכך, איש לא יכול לקבל עונש במקום אדם אחר. זה כלל מוחלט. דאגתו המסורה של הורה לילדיו אין פירושה שהוא יכול לעשות מעשי צדק במקום ילדיו, וחיבתו המכבדת של ילד כלפי הוריו אין פירושה שהוא יכול לעשות מעשי צדק במקום הוריו. זו המשמעות האמיתית של האמירה, "אז יהיו שנים בשדה. אחד יילקח והאחר יישאר. שתי נשים יטחנו ברחיים. אחת תילקח והאחרת תישאר". איש לא יכול להביא את ילדיו הרשעים למנוחה על סמך אהבתו העמוקה לילדיו, ואיש לא יכול להביא את אשתו (או אישה את בעלה) למנוחה על סמך התנהגותו הצודקת שלו עצמו. זה כלל מנהלי, ואיש לא יוחרג ממנו. צדיקים הם צדיקים, ורשעים הם רשעים. הצדיקים יוכלו לשרוד, והרשעים יושמדו. הקדושים הם קדושים – הם לא מזוהמים. המזוהמים הם מזוהמים, ואין בהם שום חלק קדוש. כל הרשעים יושמדו וכל הצדיקים ישרדו, אפילו אם ילדיו של רשע יעשו מעשי צדק ואפילו אם הוריו של צדיק יעשו מעשים רעים. אין קשר בין בעל מאמין לאישה חסרת אמונה, ואין קשר בין ילדים מאמינים להורים חסרי אמונה. אלה הם שני סוגים שלא יכולים להתקיים בכפיפה אחת. לפני שכל אדם בא למנוחה, יש לו קרובי משפחה גשמיים, אך לאחר שהוא בא למנוחה, אין לו עוד קרובי משפחה גשמיים כלל. מי שממלא את חובתו ומי שלא ממלא את חובתו הם אויבים; מי שאוהב את אלוהים ומי ששונא את אלוהים מנוגדים זה לזה. מי שבא למנוחה ומי שהושמד הם שני סוגי ברואים שלא יכולים להתקיים בכפיפה אחת. ברואים שממלאים את חובתם יוכלו לשרוד, וברואים שלא ממלאים את חובתם יושמדו. יתרה מזאת, הדבר יימשך לנצח. האם את אוהבת את בעלך כדי למלא את חובתך כברואה? האם אתה אוהב את אשתך כדי למלא את חובתך כברוא? האם אתם ממלאים את חובתכם כלפי הוריכם חסרי האמונה כדי למלא את חובתכם כברואים? האם דעתו של האדם על האמונה באלוהים נכונה או לא? מדוע אתם מאמינים באלוהים? מה אתם רוצים להשיג? כיצד אתם אוהבים את אלוהים? מי שלא יכול למלא את חובתו כברוא ולא יכול לעשות מאמץ שלם, יושמד. יש יחסים גשמיים בין בני האדם כיום, וכן יש ביניהם קשרי דם, אך בהמשך, כל זה יתנפץ. מאמינים וחסרי אמונה לא יכולים להתקיים בכפיפה אחת – הם מנוגדים זה לזה. מי שבמנוחה סבור שיש אלוהים ונשמע לאלוהים. כל מי שממרה את פיו של אלוהים יושמד. לא יהיו עוד משפחות על פני האדמה. איך ייתכן שיהיו הורים או ילדים, או יחסים בין בעל ואישה? עצם אי-ההתאמה בין אמונה וחוסר אמונה תנתק את הקשרים הגשמיים האלה!
במקור לא היו משפחות באנושות, רק איש ואישה, שני מיני בני אדם. לא היו מדינות, וודאי שלא משפחות, אך משום השחתת האדם, בני אדם מכל הסוגים התארגנו לשבטים שונים שהתפתחו מאוחר יותר למדינות ועמים. המדינות והעמים האלה הורכבו מבתי אב קטנים, וכך נחלקו סוגים שונים של בני אדם בין הגזעים השונים, בהתאם להבדלים בשפה ולגבולות מפרידים. למעשה, בלי קשר לשאלה כמה גזעים יש בעולם, יש לאנושות אב קדמון אחד בלבד. בראשית היו רק שני סוגים של בני אדם, ושני הסוגים האלה היו איש ואישה. אולם בזכות התקדמות עבודתו של אלוהים, מהלך ההיסטוריה ושינויים גיאוגרפיים, התפתחו שני הסוגים האלה של בני אדם בדרגות שונות לסוגים רבים אף יותר של בני אדם. בסופו של דבר, בלי קשר לשאלה מכמה גזעים מורכבת האנושות, האנושות כולה היא עדיין בריאה של אלוהים. בלי קשר לשאלה לאיזה גזע שייכים בני האדם, כולם ברואיו של אלוהים. כולם צאצאיהם של אדם וחווה. על אף שאלוהים לא ברא אותם, הם צאצאיהם של אדם וחווה, שאותם אלוהים ברא באופן אישי. בלי קשר לשאלה לאיזה סוג שייכים בני האדם, כולם ברואיו. מכיוון שהם שייכים לאנושות שאלוהים ברא, יעדם הוא היעד שצריך להיות לאנושות, והם נחלקים לפי הכללים שמארגנים את האנושות. כלומר רשעים וצדיקים הם ברואים, אחרי הכל. ברואים שעושים מעשים רעים יושמדו בסופו של דבר, וברואים שעושים מעשי צדק ישרדו. זה ההסדר המתאים ביותר לשני הסוגים האלה של ברואים. הרשעים לא יכולים להכחיש שהם ברואי האל משום מרדנותם, אך לטעון שהשטן בזז אותם ושמשום כך, הם לא יכולים לזכות בישועה. ברואים שהתנהגותם צודקת לא יכולים להישען על העובדה שהם ישרדו כדי להכחיש שאלוהים ברא אותם אך שהם זכו לישועה לאחר שהשטן השחית אותם. רשעים הם ברואים שממרים את פיו של אלוהים. הם ברואים שלא יכולים לזכות בישועה ושהשטן כבר בזז אותם לגמרי. בני אדם שעושים מעשים רעים הם בכל זאת בני אדם – בני אדם שהושחתו באופן קיצוני ושלא ניתן להושיע. מכיוון שגם הם ברואים, בני אדם שהתנהגותם צודקת גם הם הושחתו, אך הם כאלה שמוכנים להשתחרר מטבעם המושחת ומסוגלים להישמע לאלוהים. בני אדם שהתנהגות צודקת לא עולים על גדותיהם מרוב צדיקות, אלא הם זכו לישועה והשתחררו מטבעם המושחת כדי להישמע לאלוהים. הם יעמדו איתן בסוף, אך אין פירוש הדבר שהשטן לא השחית אותם. לאחר שעבודתו של אלוהים תסתיים, בקרב כל הברואים, יהיו כאלה שיושמדו וכאלה שישרדו. זוהי מגמה בלתי נמנעת בעבודת הניהול שלו. איש לא יכול להכחיש זאת. רשעים לא יכולים לשרוד. מי שנשמע לאלוהים ומי שנמנה על חסידיו עד הסוף ישרוד בוודאות. מכיוון שהעבודה הזו היא עבודת הניהול את האנושות, יהיו כאלה שיישארו ויהיו כאלה שיושמדו. אלה הם סופים שונים לסוגים שונים של בני אדם, ואלה הם ההסדרים המתאימים ביותר לברואים. הסדרו הסופי של אלוהים לאנושות הוא חלוקה על ידי ריסוק משפחות, ריסוק עמים וריסוק גבולות לאומיים. זה הסדר ללא משפחות וללא גבולות לאומיים, מכיוון שאחרי הכל, האדם הוא ברוא אל וצאצא של אב קדמון משותף. בקצרה, ברואים רשעים יושמדו, וברואים שנשמעים לאלוהים ישרדו. כך, בהמשך העתיד לא יהיו משפחות ומדינות, ובייחוד לא יהיו עמים. אנושות כזו היא סוג האנושות הקדוש ביותר. אדם וחווה נבראו במקור כדי שהאדם יוכל להשגיח על כל הדברים שעל פני האדמה. האדם היה במקור אדונם של כל הדברים. כוונתו של יהוה בבריאת האדם הייתה לאפשר לאדם להתקיים על פני האדמה, וכן להשגיח על כל הדברים שעליה, מפני שהאדם לא הושחת במקור וגם לא היה מסוגל לעשות מעשים רעים. אולם לאחר שהאדם הושחת, הוא כבר לא היה האחראי על כל הדברים. מטרת הישועה בידי אלוהים היא לשקם את התפקיד הזה של האדם ולשקם את ההיגיון המקורי של האדם ואת ציותו המקורי. האנושות שבמנוחה תהיה בבואתה של התוצאה שעבודת הישועה נועדה להשיג. על אף שאלה כבר לא יהיו חיים הדומים לחיים בגן עדן, מהותם תהיה זהה. העניין הוא רק שהאנושות לא תהיה עוד כפי שהיא הייתה בעבר, לפני שהיא הושחתה, אלא שהיא תהיה אנושות שהושחתה ואחר כך זכתה לישועה. בני האדם שזכו לישועה בסופו של דבר (כלומר לאחר שעבודתו תסתיים) יבואו למנוחה. בדומה לכך, סופם של הנענשים ייחשף לבסוף גם הוא לחלוטין, והם יושמדו רק לאחר שעבודתו של אלוהים תסתיים. כלומר לאחר שעבודתו תסתיים, הרשעים ובני האדם שזכו בישועה יתגלו כולם, מפני שעבודת חשיפתם של כל סוגי בני האדם (בין שהם רשעים או בני אדם שזכו בישועה) תתבצע על כל בני האדם בעת ובעונה אחת. הרשעים יושמדו, ובמקביל לכך, ייחשף מי יוכל להישאר . לפיכך, סופם של כל סוגי בני האדם ייחשף בעת ובעונה אחת. אלוהים לא יאפשר לקבוצת בני האדם שזכו בישועה לבוא למנוחה תחילה, לפני שהוא יפריד מהם את הרשעים וישפוט או יעניש אותם קצת-קצת. זו לא האמת למעשה. כשהרשעים יושמדו ומי שיוכל לשרוד יבוא למנוחה, תסתיים כל עבודתו של אלוהים בתבל. לא יהיה סדר עדיפויות בין מי שיקבל ברכות ומי שיסבול מפורענות. מי שיקבל ברכות יחיה לנצח, ומי שיסבול מפורענות יגווע לנצח. שני שלבי העבודה האלה יושלמו בעת ובעונה אחת. בדיוק מפני שיש בני אדם מרדנים, תתגלה צדיקותם של בני האדם הצייתנים. בדיוק מפני שיש כאלה שקיבלו ברכות, תתגלה הפורענות שסבלו הרשעים האלה על התנהגותם המרושעת. אילולא אלוהים חשף את הרשעים, בני האדם שנשמעים לאלוהים בכנות לא היו רואים לעולם את אור השמש. אילולא אלוהים לקח ליעד מתאים את מי שנשמע לו, בני האדם שממרים את פיו של אלוהים לא היו יכולים לקבל את העונש המגיע להם. זה תהליך עבודתו של אלוהים. לולא הוא ביצע את העבודה הזו של הענשת הרשעים ותגמול הצדיקים, ברואיו לעולם לא היו יכולים לבוא כל אחד ליעד המתאים לו. לאחר שהאנושות תבוא למנוחה, הרשעים יושמדו, האנושות כולה תעלה על דרך הישר, ובני האדם מכל סוג יהיו עם בני מינם בהתאם לתפקידים שעליהם לבצע. רק זה יהיה יום המנוחה של האנושות ורק זו תהיה המגמה הבלתי נמנעת להתפתחותה של האנושות, ורק כשהאנושות תבוא למנוחה יושלם ההישג האדיר והסופי של אלוהים. זה יהיה החלק המסכם של עבודתו. העבודה הזו תסיים את כל חייה הגשמיים המנוונים של האנושות ואת חייה של האנושות המושחתת. מכאן והלאה האנושות תבוא למישור חדש. על אף שהאדם מתקיים קיום גשמי, יש הבדלים משמעותיים בין מהות החיים שלו למהות חייה של האנושות המושחתת. משמעות קיומו של האדם ומשמעות קיומה של האנושות המושחתת שונות גם הן. על אף שאלה לא חיים של אדם מסוג חדש, ניתן לומר שאלה הם חיים של אנושות שזכתה לישועה ושהשיבה לעצמה את האנושיות וההיגיון. בעבר, בני אדם האלה המרו את פיו של אלוהים, ואלוהים כבש אותם ואחר כך הושיע אותם. בני האדם האלה השפילו את אלוהים, ומאוחר יותר נשאו עליו עדות. קיומם לאחר שהם עברו ושרדו את מבחניו הוא הקיום בעל המשמעות הרבה ביותר. בני אדם האלה נשאו עדות על אלוהים בפני השטן, והם הראויים לחיות. בני האדם שיושמדו הם בני אדם שלא יכולים לשאת עדות על אלוהים ולא ראויים לחיות. השמדתם תהיה משום התנהגותם המרושעת, והשמדה היא היעד הטוב ביותר עבורם. כשהאדם יבוא מאוחר יותר למישור הטוב, לא יהיו שום קשרים בין בעל ואשתו, בין אב ובתו או בין אם ובנה כפי שהאדם מדמיין שהוא ימצא אותם. בשלב הזה, האדם יפעל לפי מעשיהם של בני סוגו, והמשפחה תהיה כבר מרוסקת. לאחר שהשטן כבר ייכשל לחלוטין, הוא לא יפריע לאנושות עוד לעולם, ולאדם לא יהיה עוד טבע שטני מושחת. המרדנים כבר יושמדו ורק הצייתנים ישרדו. על כן, משפחות מעטות מאוד ישרדו בשלמותן. כיצד יוכלו להתקיים עדיין יחסים גשמיים? חייו הגשמיים של האדם בעבר ייאסרו לחלוטין. כיצד יוכלו יחסים גשמיים להתקיים בין בני האדם? ללא טבע שטני מושחת, חייהם של בני האדם לא יהיו עוד החיים הישנים מהעבר, אלא חיים חדשים. הורים יאבדו את ילדיהם וילדים יאבדו את הוריהם, בעלים יאבדו את נשותיהם ונשים יאבדו את בעליהן. לבני האדם יש כיום קשרים גשמיים בין איש לרעהו. כשכולם יבואו למנוחה, לא יהיו עוד קשרים גשמיים. לאנושות כזו יהיו רק צדיקות וקדושה, ואנושות כזו תהיה רק אנושות שעובדת את אלוהים.
אלוהים ברא את האנושות, הציב אותה על פני האדמה והוביל אותה עד היום. אחר כך, הוא הושיע את האנושות ושימש כקורבן חטאת למען האנושות. לבסוף, הוא עדיין חייב לכבוש את האנושות, להושיע אותה לחלוטין ולשקם את דמותה המקורית. זו העבודה שבה הוא עסק מההתחלה עד הסוף – שיקום צלמו המקורי ודמותו המקורית של האדם. אלוהים יקים את מלכותו וישקם את דמותו המקורית של האדם, כלומר ישקם את סמכותו על פני האדמה ובקרב הבריאה כולה. האדם איבד את לבו ירא האל לאחר שהשטן השחית אותו, הוא איבד את התפקיד שצריך להיות לברוא אל, והוא נעשה לאויב שממרה את פיו של אלוהים. האדם חי בתחומו של השטן וציית לפקודותיו של השטן. לפיכך, לא הייתה לאלוהים דרך לעבוד בקרב ברואיו, ועוד יותר מכך לא הייתה לו אפשרות לזכות ביראה מצד ברואיו. אלוהים ברא את האדם, והאדם צריך לעבוד את אלוהים, אך למעשה האדם הפנה את גבו לאלוהים ועבד את השטן. השטן הפך לאליל שבלב האדם. כך אלוהים איבד את מעמדו בלב האדם, כלומר הוא איבד את המשמעות של העובדה שהוא ברא את האדם. לכן, כדי לשקם את משמעות העובדה שהוא ברא את האדם, עליו לשקם את דמותו המקורית של האדם ולסלק את טבעו המושחת של האדם. כדי להשיב את האדם מידי השטן, אלוהים חייב להושיע את האדם מחטא. רק כך אלוהים יוכל לשקם בהדרגה את דמותו המקורית ואת תפקידו המקורי של האדם, ורק כך הוא יוכל לשקם לבסוף את מלכותו. השמדתם הסופית של בני המרדות האלה תתבצע אף היא כדי לאפשר לאדם לעבוד את אלוהים טוב יותר ולחיות טוב יותר על פני האדמה. מכיוון שאלוהים ברא את האדם, הוא יגרום לאדם לעבוד אותו. מכיוון שאלוהים רוצה לשקם את תפקידו המקורי של האדם, הוא ישקם אותו לחלוטין וללא שום פשרה. שיקום סמכותו של אלוהים פירושו לגרום לאדם לעבוד אותו ולהישמע לו. פירוש הדבר הוא שאלוהים יגרום לאדם לחיות בזכותו ויגרום לאויביו לגווע בזכות סמכותו. פירוש הדבר הוא שאלוהים יגרום לכל חלק של אלוהים להישאר על כנו בקרב האנושות ללא שום התנגדות מצד האדם. המלכות שאלוהים רוצה להקים היא מלכותו. האנושות שהוא רוצה היא אנושות שעובדת אותו, שנשמעת לו לחלוטין ושיש לה כבוד כלפיו. אם הוא לא יושיע את האנושות המושחתת, משמעות העובדה שהוא ברא אתת האדם תסתכם בלא כלום. לא תהיה לו עוד סמכות בקרב בני האדם, ומלכותו לא תוכל עוד להתקיים על פני האדמה. אם הוא לא ישמיד את האויבים שממרים את פיו, הוא לא יוכל לזכות בכבודו המלא ולא יוכל להקים את מלכותו על פני האדמה. אלה הם הסמלים של השלמת עבודתו ושל הישגו האדיר: השמדה מוחלטת של בני האדם שממרים את פיו והבאה למנוחה של מי שהפך למושלם. לאחר שדמותה המקורית של האנושות תשוקם, וכשבני האדם יוכלו למלא כל אחד את חובתו, לשמור כל אחד על מקומו ולהישמע לכל הסדריו של אלוהים, אלוהים יזכה בקבוצה של בני אדם על פני האדמה שתעבוד אותו, והוא אף יקים על פני האדמה מלכות שתעבוד אותו. יהיה לו ניצחון נצחי על פני האדמה, ומתנגדיו יגוועו לעולמי עד. כך תשתקם כוונתו המקורית בבריאת האדם. כך תשתקם כוונתו בבריאת כל הדברים וכך תשתקם סמכותו על פני האדמה, בקרב כל הדברים ובקרב אויביו. אלה הם סמלי ניצחונו המוחלט. מכאן והלאה, האנושות תבוא למנוחה ולחיים המתנהלים כראוי. בנוסף, אלוהים יבוא למנוחת נצח עם האדם ולחיי נצח שיהיו משותפים לאלוהים ולאדם. הזוהמה והמרדנות שעל פני האדמה ייעלמו, וכך גם יללות הקינה על פני האדמה. כל מי שמתנגד לאלוהים על פני האדמה, לא יתקיים. רק אלוהים ובני האדם שהוא הושיע יישארו. רק בריאתו תישאר.
מתוך 'הדבר מופיע בבשר'
חיפוש אחר עקבות האל - הברק ממזרח
כנסיית האל הכול יכול נוצרה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול – ישוע האדון ששב – המשיח של אחרית הימים, וגם תחת שיפוטו וייסורו הצודקים. הכנסייה כוללת את כול אלו שמקבלים באמת ובתמים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, אשר דבר האל כובש ומושיע אותם. את הכנסייה ייסד אך ורק האל הכול יכול, באופן אישי. הוא מנהיג ורועה את הכנסייה באופן אישי - אף אדם לא ייסד את הכנסייה. זוהי עובדה שבה מכירים כל האנשים הנבחרים בכנסיית האל הכול יכול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה