כיצד עליכם לצעוד בישורת האחרונה של הנתיב

אתם נמצאים כעת בישורת האחרונה של הנתיב, וזה חלק חיוני שלו. ייתכן שעברתם לא מעט סבל, עשיתם עבודה רבה, נדדתם לאורך שבילים רבים והאזנתם לדרשות רבות, ולא היה לכם קל להגיע עד הלום.

מדוע אתם לא מוכנים להיות ניגוד?

בני האדם שנכבשים הם ניגודים, ורק אחרי שבני האדם הופכים למושלמים, הם הופכים לאות ומופת לעבודה של אחרית הימים. לפני שאלוהים משלים אותם, הם ניגודים, כלים וכן כלי שרת. בני האדם שאלוהים כבש אותם באופן יסודי הם המימוש והאות והמופת של תוכנית הניהול שלו.

שיר קודש 'קיומה של כלל האנושות תלוי באלוהים' (מילים לשיר)

שיר קודש 'קיומה של כלל האנושות תלוי באלוהים' (מילים לשיר)

עבודתו הסופית של האל אינה רק כדי להעניש את האדם,

אלא גם לארגן את יעדו של האדם

ולהשיג את הכרת כולם בכל אשר עשה עבורם האל.

אלוהים רוצה כי כל אדם יבין שכל שהוא עשה נכון,

שכל מה שעשה הוא ביטוי של טבעו.

אלו ודאי אינם מעשיו של האדם, וגם הטבע לא יצר את בני האדם.

אלא, אלוהים הוא אשר מזין כל נפש חיה בכל הדברים.

אלוהים הוא ישועתו ותקוותו היחידה של האדם,

והאחד שבו תלוי קיומה של כלל האנושות.

איש לא יוכל להחליף את העבודה שנעשתה על ידי אלוהים.

כל תקוותו היא שהאדם יוכל לגמול לו באמצעות מעשים טובים.

האמירה הראשונה

ביאת המשיח | האמירה הראשונה

השבחים הגיעו לציון, ומקום משכנו של האל הופיע. השם הקדוש ורב הכבוד מהולל בפי כל העמים ונישא למרחוק. הו, האל הכול יכול! ראש התבל, המשיח של אחרית הימים – הוא השמש הזורחת אשר עלתה מעל הר ציון המלכותי והמפואר בכל התבל...

הנתיב... (3)

דבר אלוהים | הנתיב... (3)

בחיי שלי, אני תמיד מוכן להעניק את כולי לאלוהים – את גופי ואת דעתי. כך, אין לי נקיפות מצפון, ואני יכול לזכות במעט שלווה. אדם שמחפש חיים חייב ראשית למסור את כל לבו לאלוהים. זה תנאי מקדים. אני רוצה שאחיי ואחיותיי יתפללו איתי לאלוהים: "הו אלוהים! מי ייתן ורוחך בשמיים תעניק חסד לבני האדם בארץ, כדי שלבי יוכל לדבוק בך לחלוטין, כדי שתוכל לרגש את רוחי, וכדי שאוכל לראות את החביבות שלך בלבי וברוחי, על מנת שבני האדם על פני האדמה יתברכו לראות את יופייך.

3. ישועה יכולה לבוא רק מאמונה באל הכול יכול.

דברי אלוהים רלוונטיים:

כשישוע בא אל עולמו של האדם, הוא הביא את עידן החסד וסיים את עידן החוק. באחרית הימים, אלוהים הפך שוב לבשר ודם, וכשהוא הפך לבשר ודם הפעם, הוא סיים את עידן החסד והביא את עידן המלכות. כל מי שמקבל את התגלמותו השנייה של אלוהים יובל אל עידן המלכות ויהיה מסוגל לקבל באופן אישי את הכוונתו של אלוהים. אף על פי שישוע עשה עבודה רבה בקרב בני האדם, הוא רק השלים את גאולת האנושות כולה והיה לקורבן החטאת של האדם, והוא לא ריפא את טבעו המושחת של האדם. על מנת להושיע את האדם מהשפעתו של השטן באופן מלא, לא רק שישוע צריך היה לקחת על עצמו את חטאי האדם כקורבן חטאת, אלא שאלוהים צריך היה לעשות עבודה רבה יותר כדי להשלים את ריפוי האדם מטבעו, שהושחת על ידי השטן. על כן, לאחר שאלוהים מחל לאדם על חטאיו, אלוהים חזר לבשר ודם כדי להוביל את האדם לעידן חדש, והתחיל את עבודת הייסור והמשפט, והעבודה הזו הביאה את האדם למישור נעלה יותר. כל מי שנשמע לריבונותו של אלוהים ייהנה מאמת נעלה יותר ויקבל ברכות רבות יותר. בני האדם האלה יחיו באור באמת ובתמים ויזכו באמת, בדרך ובחיים.

...

...שכאשר אלוהים הופך לבשר ודם הפעם, עבודתו היא לבטא את טבעו, בעיקר באמצעות הטלת ייסורים ובאמצעות שיפוט. על בסיס הדברים האלה, הוא נותן לאדם אמת רבה יותר וחושף דרכים רבות יותר לנוהג, ובכך הוא משיג את מטרתו לכבוש את האדם ולהושיע אותו מטבעו המושחת. זה מה שעבודתו של אלוהים בעידן המלכות טומנת בחובה.

מתוך ההקדמה ל'המשך של הדבר מופיע בבשר '

חוטא שכמוך, שזה עתה נגאל ושלא השתנה או שאלוהים לא הביאו לידי שלמות, האם תוכל להיות כלבבו של אלוהים? אמת היא לגביך, שעדיין יש לך העצמי הישן שלך, כי נושעת על ידי ישוע וכי אינך נחשב לחוטא בזכות ישועת אלוהים, אך הדבר אינו מוכיח שאין בך חטא וטומאה. כיצד תוכל להיות קדוש אם לא השתנית? בתוכך, אתה רדוף טומאה, אנוכי ומרושע, אך אתה מבקש בכול זאת לרדת יחד עם ישוע – הלוואי עליך! החמצת שלב באמונתך באלוהים: רק נגאלת, אך לא השתנית. כדי שתהיה כלבבו של אלוהים, על אלוהים לעשות בך באופן אישי את עבודת השינוי והטיהור. אם רק נגאלת, לא תהיה מסוגל להשיג קדושה.

מתוך 'בנוגע לתארים וזהות' ב'הדבר מופיע בבשר'

4. אין דרך של חיי נצח בתוך ספרי הקודש. אם האדם ידבק בספרי הקודש ויעבוד אותם, הוא לא יזכה בחיי נצח.

4. אין דרך של חיי נצח בתוך ספרי הקודש. אם האדם ידבק בספרי הקודש ויעבוד אותם, הוא לא יזכה בחיי נצח.

פסוקים מכתבי הקודש, להתייחסות:

"אתם חוקרים את הכתובים, מפני שאתם חושבים שבהם יש לכם חיי נצח, והם מה שמעיד עליי. ואתם לא רוצים לבוא אליי כדי שיהיו לכם חיים" (יוחנן ה' 39-40).

"אני הדרך, והאמת והחיים. איש לא בא לאב שלא דרכי" (יוחנן י"ד 6).

דברי אלוהים רלוונטיים:

דרך החיים היא לא דבר שיכול להיות לכל אחד, ולא כל אחד יכול למצוא אותה בקלות. הסיבה לכך היא שהחיים יכולים לבוא רק מאלוהים - כלומר, רק אלוהים עצמו מחזיק במהות החיים, אין שום דרך חיים ללא אלוהים עצמו ולכן רק אלוהים הוא מקור החיים והמעיין הנובע הנצחי של מי החיים.

מאמינים באלוהים צריכים להתכונן ליעדם עם מספיק מעשים טובים.

דברי אלוהים רלוונטיים:

רחמיי יוצאים אל אלה שאוהבים אותי ומתכחשים לעצמם. והעונש המומט על הרשעים הוא הוכחה לטבעי הצודק והרבה מעבר לכך, עדות לחרון אפי. בבוא האסון, רעב ומגיפה יכו בכל אלה שמתנגדים לי והם יבכו. אלו שביצעו מעשי עוולה מסוגים שונים לא יחמקו מאשמה אף אם האמינו בי במשך שנים רבות. גם הם יחיו בבהלה ופחד מתמידים בינות האסון שבקושי נראה כמוהו אי-פעם. וכל חסידיי שהיו נאמנים לי בלבד ישמחו ויריעו לכוחי. הם יחוו סיפוק בל יתואר ויחיו חיי רון שמעולם לא הענקתי לאנושות קודם לכן. שכן אני נוצר את המעשים הטובים של בני האדם ומתעב את מעשיהם הרעים...

מדוע הלכתי בדרכם של הפרושים?

אני אדם שחצן ויהיר, ומעמדי היה נקודת התורפה שלי. במשך שנים רבות, הייתי כבולה למוניטין ולתפקיד, ולא יכולתי להיחלץ מכך. קודמתי בתפקידי והוחלפתי תדיר, ולאורך הדרך נתקלתי במכשולים ובמהמורות רבות. לאחר שנים רבות שבהן טופלתי וזוככתי, חשתי שאינני לוקחת את תפקידי ברצינות. לא רציתי להיות כפי שהייתי בעבר – כשנהגתי לחשוב שכל עוד אהיה מנהיגה אוכל לבוא לידי שלמות בידי האל, ושאם לא אהיה מנהיגה לא תהיה לי כל תקווה. הבנתי שללא קשר לחובות שאני ממלאת, כל שעליי לעשות הוא לחפש את האמת כדי שאלוהים יביא אותי לידי שלמות. המרדף אחר מוניטין ותפקיד הוא דרכו של האנרכיסט. כעת אני מרגישה שללא קשר לחובות שאני ממלאת, אני יכולה לקבל מצב שבו אין לי תפקיד. הבריאה תמלא את תפקידה לפי חוק השמיים והארץ. לא משנה היכן אתה מוצב, עליך לקבל את הסדריו של אלוהים. שעה שנחשפת השחיתות שבתהילה ובתפקיד, ניתן לפתור אותה דרך חיפוש האמת. לא משנה במה נתקלתי במהלך מילוי חובותיי, כל עוד הבנתי את האמת – הייתי מוכנה לשלם את המחיר. לאור זאת, חשבתי שכבר צעדתי בנתיב חיפוש האמת. חשבתי שזכיתי מחדש באנושיות ובהיגיון. אלוהים סוקר את הלב ובוחן את הנפש. הוא יודע שהייתי לא טהורה בחיפושי אחר האמת, ושלא צעדתי בכנות בנתיב חיפוש האמת. אלוהים יודע באיזו שיטה להשתמש כדי לטהר ולהושיע אותי.

משכן האל עם בני אדם

יום אחד, הלכתי לביתה של אחותי כדי לבדוק מה שלום אימנו. לפני שעזבתי, אחותי נתנה לי ספר ודחקה בי לוודא שאקרא אותו בתשומת לב. חשבתי לעצמי: הספר הזה שאחותי נתנה לי הוא בוודאי ספר רוחני. במקרה אני בדיוק מרגישה עכשיו שרוחי שוממה, זה לא מרגיש כאילו אלוהים איתי, ואני לא מרגישה מוארת מקריאת ספרי הקודש. כשאחזור, עליי לקרוא את הספר הזה בתשומת לב. אולי זה יועיל לי במשהו. אחרי שחזרתי הביתה, פתחתי את הספר והתחלתי לקרוא, ומיד שקעתי אל תוך מילות הספר. ככל שקראתי בו יותר נהניתי ממנו יותר; ככל שקראתי בו יותר הרגשתי יותר שקיים אור במילים האלה, שיש בהן מנאורותה של רוח הקודש, שלא ייתכן שהמילים האלה היו יכולות להיאמר על ידי אדם רגיל. מאז שקראתי את הספר, הצלחתי להבין כמה אמיתות שלא הבנתי קודם מקריאת ספרי הקודש, ובלבי אני חשה בהירות ושמחה. אני מוכנה להתפלל כדי להתקרב אל אלוהים, ואמונתי התחזקה. מצבי הרוחני השתפר יותר ויותר. חשבתי: רק עבודתה של רוח הקודש יכולה לספק לאדם אמונה וכוח ולתמוך ברוחו של אדם ולהזין אותה. המילים בספר הזה בוודאי מגיעות מרוח הקודש. כתוצאה מכך, הדבר הראשון שאני עושה כל בוקר כשאני מתעוררת הוא לקרוא בספר הזה.

להיוולד מחדש דרך דברי האל

אני חקלאי ממשפחה ענייה, ומכורח הנסיבות נאלצתי לחפש פרנסה בעבודות זמניות במקומות מרוחקים. חשבתי שבעבודת כפיים אוכל לבנות לי חיים טובים, אבל למעשה ראיתי שלפועלים נודדים כמוני אין שום ביטחון תעסוקתי ואין התחייבות לזכויותינו החוקיות – לעתים קרובות הלינו את שכרי וניכו ממנו בלי כל סיבה. פעם אחר פעם רימו וניצלו אותי, כך שלאחר שנה של עבודה קשה לא קיבלתי את השכר שהייתי אמור לקבל. הרגשתי שהעולם הזה ממש קודר ורע! אדם לאדם זאב והחזק חי על חשבון החלש; אנשים מתחרים ביניהם, נלחמים אחד בשני, ופשוט לא מצאתי אחיזה בחיים כאלה. בתקופה שבה נפלה רוחי, כשהכאב שלי היה בשיאו ואיבדתי אמון בחיים, ידיד שיתף אותי בישועה מאת האל הכול יכול. מאז אני משתתף באופן קבוע בהתכנסויות, ומתפלל ושר יחד עם האחים והאחיות. אנחנו משתפים על האמת ונעזרים אחד בשני כך שנקודות החוזק של האחד מפצות על חולשות האחר. חשתי שמח ומשוחרר. בכנסיית האל הכול יכול ראיתי שאחים ואחיות לא מנסים להערים על אחרים או ליצור הבחנות חברתיות, והם פשוט פתוחים לחלוטין ומתנהלים יחד בדרכי נועם. כולם הגיעו לשם כדי לחפש בחריצות אחר האמת, להרחיק מעליהם את הטבע המושחת שלהם, לחיות כבני אדם ולהשיג הישועה. דבר זה אפשר לי לחוות אושר בחיי ולהבין את משמעותם וערכם של החיים. לכן, החלטתי שעליי לשאת דרשות על הבשורה כדי להעניק לכמה שיותר אנשים החיים בחשכה את האפשרות לבוא לפני אלוהים, לזכות בישועתו ושוב לראות האור. כתוצאה מכך, הצטרפתי לשורות מפיצי הבשורה ונושאי העדות לאלוהים. להפתעתי, נעצרתי על ידי ממשלת הממשל הקומוניסטי הסיני באשמת הפצת הבשורה, סבלתי עינויים קשים, אכזריים ואלימים באופן קיצוני וישבתי במאסר.

זה קרה באחד הערבים בחורף 2008, כאשר שתי אחיות ואני נשאנו עדות על עבודתו של אלוהים באחרית הימים, בפני קהל יעד להפצת הבשורה, ואנשים רעים דיווחו עלינו לרשויות. שישה שוטרים פרצו אל הבית שבו התכנסנו לשם הפצת הבשורה, בטענה שעליהם לבדוק את אישורי השהיה שלנו. כבר בדלת הכניסה הם צעקו: "אל תזוזו!" שניים מהשוטרים הרשעים נראו מטורפים לחלוטין כשהסתערו עליי. אחד מהם אחז בבגדי והשני תפס בכל כוחו את זרועותיי והידק אותן אל מאחורי גבי, תוך שהוא שואל בזעם: "מה אתה עושה? מאיפה אתה? מה שמך?" שאלתי בתגובה: "מה אתה עושה? למה אתה עוצר אותי?" כשהם שמעו אותי אומר את זה, הם ממש התרגזו וענו בתוקפנות: "זה לא משנה מה הסיבה, אותך אנחנו מחפשים ואתה בא איתנו!" לאחר מכן, משטרת הרשע עצרה אותי ואת שתי האחיות. הם דחפו אותנו לתוך הרכב המשטרתי ולקחו אותנו לתחנת המשטרה המקומית.

כשהגענו לתחנת המשטרה, השוטרים המרושעים כלאו אותי בתא קטן, הורו לי לכרוע על הרצפה וארבעה אנשים שמרו עליי. מרוב שכרעתי לאורך זמן, התעייפתי כל כך עד שלא יכולתי לשאת זאת יותר. ברגע שניסיתי לעמוד, השוטרים המרושעים מיהרו ללחוץ על ראשי כדי למנוע ממני להתרומם לעמידה. רק בלילה באו לעשות עליי חיפוש והרשו לי לעמוד, ואחרי שחיפושם העלה חרס הם כולם עזבו. זמן לא רב לאחר מכן, שמעתי צעקות מקפיאות דם של אדם שאותו הם עינו בחדר הסמוך וזה הפחיד אותי עד מוות: אין לדעת אילו עינויים ואיזה יחס אכזרי הם תכף יפעילו כלפיי! בלבי, התחלתי להתפלל בדחיפות לאלוהים: "האל הכול יכול, אני מאד מפוחד כרגע, אני מבקש ממך להעניק לי אמונה וכוח, לחזק אותי ולתת לי אומץ כדי שאוכל לשאת לך עדות. גם אם לא אוכל לשאת את העינויים ואת האכזריות, אף אם יהיה עליי להתאבד על ידי נשיכת הלשון, לעולם לא אבגוד בך כמו יהודה איש קריות!" לאחר התפילה, חשבתי על דברי האל: "אל תפחד, האל הכול יכול, אדוני צבאות, יהיה איתך ללא ספק; הוא מגבה אותך – הוא המגן שלך" ('האמירה העשרים ושש' ב'הדבר מופיע בבשר'). זה נכון, האל הכול יכול הוא משענתי והוא לצדי. מה מלבד זאת יכול לעורר בי פחד? אני חייב לשים את מבטחי באלוהים כדי להילחם בשטן. דברי האל הסירו ממני את מורך הלב ורוחי יצאה לחופשי.

באותו הלילה, ארבעה שוטרים שטניים הגיעו ואחד מהם הצביע עליי וצעק: "אין ספק שלכדנו דג שמן! אתם המאמינים באל הכול יכול מפרים את הסדר הטוב בחברה והורסים את חוקי המדינה...", תוך שהוא דוחף אותי אל חדר העינויים שבקומה השנייה ומצווה עליי לכרוע. בחדר העינויים נערמו בערבוביה מכשירי עינוי שונים, חבלים, מקלות עץ, אלות, שוטים, רובים ועוד. שוטר מרושע שעיניו בערו תחת גבות מכווצות בזעף, אחז בשערי ובידו השנייה הניף שוקר חשמלי שהשמיע קולות פיצוח ופצפוץ מעוררי אימה. הוא דרש בקול מאיים שאמסור לו מידע: "כמה אנשים בכנסייה שלך? איפה אתם מקיימים את הפגישות שלכם? מי האחראי? כמה אנשים באזור מטיפים את הבשורה? דבר! אחרת, תקבל את מה שמגיע לך!" הבטתי באלה החשמלית מטילת האימה ושלחתי מבט נוסף בחדר שבו נערמו מכשירי העינויים, ולא יכולתי שלא לחוש לחוץ ומפוחד. לא ידעתי אם היה בכוחי לעמוד בעינויים. ואז, ברגע המכריע הזה, חשבתי על דברי האל הכול יכול: "גם אתה חייב לשתות מכוס המרורים שממנה שתיתי (אלה הדברים שאמר לאחר קימתו לתחייה), גם אתה חייב ללכת בנתיב שבו הלכתי" ('כיצד פטרוס הכיר את ישוע' ב'הדבר מופיע בבשר'). זיהיתי בדברים אלה שמדובר במשהו שאותו אלוהים הפקיד בידינו ושהיתה זו דרך החיים שאותה אלוהים ייסד עבורנו באופן אישי. על ידי הליכה בנתיב האמונה באלוהים וחיפוש אחר האמת, אפשר בהחלט להתגבר על סבל ומפח נפש. בסופו של דבר, באופן בלתי נמנע, תלאות אלה מזכות בברכת האל. רק באמצעות סבל יכולים בני האדם לקבל את דרך האמת המוענקת על ידי אלוהים, וזוהי אמת חיי נצח שאלוהים מעניק. עליי לפסוע בנתיב האל ובעקבות האל ולהתמודד באומץ. אסור לי להיות מוג לב או לחשוש. כאשר עברו בי המחשבות האלה, בבת אחת נוצקה עוצמה גדולה בתוך לבי ואמרתי בקול רם: "אני מאמין רק באל הכול יכול, אני לא יודע שום דבר מלבד זאת!" כאשר השוטר המרושע שמע את זה הוא יצא מהכלים והכה בפראות בצד השמאלי של חזי בשוקר החשמלי. הוא המשיך לחשמל אותי לאורך כמעט דקה. הרגשתי כאילו הדם רותח בתוך גופי, חשתי סבל נורא, כאב עז פילח את גופי מכף רגל ועד ראש והתגלגלתי על הרצפה בצרחות בלתי פוסקות. הוא עדיין לא ויתר ולפתע הוא החל לגרור אותי, תחב את השוקר תחת הסנטר שלי ומשך אותי בעזרתו לעמידה שהוא צועק: "דבר! אתה לא מודה בכלום?" הוא צרח ונעץ שוב ושוב את השוקר בצד ימין של החזה שלי. הזרם החשמלי שעבר בי היה כל כך חזק ורב עד שכל גופי פרכס. הכאב היה כה עז עד שהתעלפתי ושכבתי על הרצפה ללא תנועה. לא ידעתי כמה זמן עבר אבל התעוררתי למשמע השוטר המרושע אומר: "אתה מעמיד פני מת? אתה מעמיד פנים?! קדימה, תמשיך להתחזות!" הוא שוב תחב את השוקר לתוך הפנים שלי ובעט בי בירך. לאחר מכן המשיך לגרור אותי באכזריות ושאל: "אתה מוכן לענות לי!?" עדיין לא השבתי. השוטר האכזרי הכה בפני באגרופים ללא רחם. אחת משיניי נעקרה. שן נוספת התרופפה. השפה שלי החלה לדמם. בתוך העינוי המטורף, כל מה שחששתי ממנו היה שמא אבגוד באלוהים מתוך חוסר יכולתי לשאת בסבל שגרמו לי השדים הללו. בשלב הזה, חשבתי שוב על דברי האל, "ייתכן שבעלי השררה נראים מרושעים למראית עין, אך אל תחשוש – זה רק מפני שאין בך אמונה רבה. כל עוד אמונתך צומחת, דבר לא יהיה קשה מדי" ('הדבר מופיע בבשר'). דברי האל נסכו בי כוח ואמונה מחדש, והכרתי בכך שלמרות שהשוטר הרע העומד מולי הוא מוטרף וחסר רסן, הוא הוסדר בידי האל. ברגע ההוא, אלוהים השתמש בו כדי לבחון את איתנות אמונתי. כל עוד אני נשען על האמונה, שם מבטחי באלוהים ולא נכנע, השוטר צפוי לנחול כישלון והשפלה בהכרח. עם המחשבה הזו, גייסתי את כל הכוח שבגופי ועניתי בקול רם: "למה הבאת אותי לכאן? למה אתה מחשמל אותי עם שוקר חשמלי? איזה פשע ביצעתי?" השוטר הרשע קפא פתאום כמו צבי שנלכד באור פנסי מכונית, כשמצפונו כורע תחת כובד האשמה. הוא החל לגמגם: "אני... .אני... לא הייתי אמור להביא אותך הנה?" ואז הוא יצא עם הזנב בין הרגליים. כשראיתי את המצב המביש של השטן המצוי בדילמה, התרגשתי עד דמעות. בתוך המצוקה הזו, חוויתי באמת ובתמים את העוצמה והסמכות של דברי האל הכול יכול. כל עוד תנהיגו את דברי האל הלכה למעשה ותלכו בדרכו, אלוהים ידאג לכם ויגונן עליכם, ועוצמתו של אלוהים תלווה אתכם. בו בזמן גם חשתי שאני חב חוב גדול לאלוהים בגלל מעט האמונה שהיתה בי. לאחר מכן, נכנס קצין משטרה בדרגה גבוהה, ניגש אליי ואמר: "כל שעליך לומר לנו הוא היכן גרה המשפחה שלך וכמה אנשים היא מונה, ומיד נשחרר אותך." כשהוא ראה שאני לא מתכוון לומד דבר הוא התעצבן, אחז בי והטביע את טביעת כף היד שלי בכוח על גבי הודאה בעל-פה שאותה הם כתבו בעצמם. כשראיתי שההודאה בעל-פה לא שיקפה את מה שאמרתי להם אלא הכילה עדות שקר וזיוף בוטה, נמלאתי זעם צודק, חטפתי אותה וקרעתי אותה לגזרים. השוטר הרשע התפוצץ מכעס וחבט עם אגרופו בצד השמאלי של פניי. הוא הוסיף וסטר לי פעמיים בעוצמה כל כך עזה עד שקיבלתי סחרחורת. לאחר מכן הם החזירו אותי לתא הקטן שבו שהיתי קודם לכן.

לאחר שחזרתי לתא, כשאני חבול ומוכה והכאב היה בלתי נסבל, לבי לא יכול היה שלא לחוש חולשה ועצב: מדוע נגזר על המאמינים לשאת סבל שכזה? הרי הפצתי את הבשורה מתוך כוונות טהורות ורצון לאפשר לבני אדם לחפש אחר האמת ולהינצל, ולא ציפיתי לסבול מרדיפה שכזו. המחשבות האלה גרמו לי יותר ויותר לחוש שנעשה לי עוול. מתוך הכאב חשבתי על דברי האל: "כבני אנוש, עליכם להשקיע למען אלוהים ולסבול כל סבל. עליכם לקבל את מעט הסבל שאתם עוברים כיום בשמחה ובביטחון ולחיות חיים בעלי משמעות, כמו איוב ופטרוס. ...אתם עוסקים בחיפוש הדרך הנכונה ושואפים להשתפר. אתם גדלים באומת התנין הגדול האדום כאש, ואתם בני האדם שאלוהים קורא להם צדיקים. אלה החיים בעלי המשמעות הרבה ביותר, הלא כן?" ('נוהג (2)' ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל הכול יכול פרטו על מיתרי לבי. כן, אלוהים השקה אותי והזין אותי בשפע דברי חכמת החיים שלו. הוא אפשר לי ליהנות, ללא תמורה, מחסדו השופע ואפשר לי להכיר את המסתורין ואת האמת שאף אדם מאז הדורות הקודמים לא הבין. זוהי ברכה מיוחדת שאלוהים הרעיף עליי. עליי לשאת עדות לאלוהים ולשאת את כל הכאב בעבור אלוהים. כל מידת כאב שווה את זה, משום שזהו הדבר רב הערך והמשמעותי ביותר! עתה, אם אני נרדף בגלל הדרשות שאני נושא על הבשורה ולא מוכן לסבול כאב גופני בעבור זאת; אם אני מסרב לכך ומרגיש שנעשה לי עוול – האין אני מצער כך את אלוהים? האין אני חסר מצפון? איך אוכל להיות ראוי לרחמי האל, לברכתו ולצידת החיים? דורות של קדושים נשאו עדות חזקה ומהדהדת לאלוהים מכיוון שהם פסעו בנתיבו של אלוהים, והם חיו חיים מלאי משמעות. היום, כל אותם דברי האל נמצאים בידיי. אם כן, האם אני לא אמור לשאת עוד ועוד עדויות יפהפיות לאלוהים? כשהגיתי במחשבות האלה, גופי הרגיש פחות כואב. ידעתי לעומק שדברי האל הכול יכול הם אלו שנסכו בי את עוצמת החיים, ונתנו לי את היכולת להתגבר על חולשות הבשר.

למחרת, לא נותרה למשטרת הרשע עוד שיטות פעולה. הם איימו עליי ואמרו: "אתה לא אומר דבר? אם כך אנחנו נשליך אותך לכלא!" לאחר מכן, הם שלחו אותי למתקן כליאה. במתקן הכליאה, השוטרים המרושעים המשיכו להפעיל עליי כל מיני שיטות עינויים ולעתים קרובות הסיתו את האסירים האחרים להכות אותי. בקור החורף המקפיא הם הורו לאסירים לשפוך עליי דליי מים קרים, והכריחו אותי להתקלח במים קרים. רעדתי מקור מכף רגל ועד ראש. כאן, אסירים היו בחזקת מכונות או מכשירים לצבירת ממון בשירות הממשלה, ללא מעמד או זכויות משפטיות. לא היתה להם שום ברירה אלא לסבול את היותם נסחטים ומנוצלים כמו עבדים. בכלא העבידו אותי בהדפסת שטרות נייר, המשמשים כמנחות למתים. הייתי חייב לעבוד כל היום ושעות נוספות בלילה. אם עצרתי לנוח, מישהו היה בא ומטיח בי חבטות. בהתחלה, הם קבעו שעליי להדפיס 2,000 יחידות נייר ליום, אז הגדילו את הכמות ל- 2,800 ליום, ולבסוף ל- 3,000 יחידות ביום. גם אדם מנוסה לא היה מצליח להשלים כמות שכזו, וברור שלא היה לאדם חסר ניסיון כמוני סיכוי. למעשה, הם יצרו בכוונה מצב שבו לא אוכל להשלים את המכסה שלי כדי שיהיה להם תירוץ לענות אותי ולעשות בי שמות. כאשר נכשלתי בהשלמת המכסה, השוטרים המרושעים קשרו את רגליי באזיקים עם משקולות ששקלו מעל 5 קילו, וקשרו את ידיי לרגליי בעזרת שלשלאות. כל שיכולתי לעשות היה לשבת, להרכין את הראש ולסובב את המותניים, ומעבר לכך לא הייתי מסוגל לנוע. יתר על כן, השוטרים חסרי האנושיות לא התעניינו בצרכים הבסיסיים שלי. אף על פי שהיו שירותים בתא המעצר, לא היתה לי כל יכולת לגשת ולהשתמש בהם. יכולתי רק להתחנן בפני חבריי לתא להרים אותי אל השירותים. אם היה בהם טוב לב כלשהו, הם משכו אותי לשם אבל במקרים שבהם אף אחד לא עזר לי, לא היתה לי שום ברירה אלא לעשות את צרכי במכנסיים. הזמן הכי קשה היה שעת הארוחה, כיוון שהידיים והרגליים שלי היו קשורות יחד. כל שהיה שביכולתי הוא להוריד את הראש ולהניף בכל כוחי את ידיי ורגליי. זו היתה הדרך היחידה שבה יכולתי לתפוס אגרול בעזרת הפה, והשקעתי הרבה מאד אנרגיה בכל נגיסה. האזיקים התחככו בידיי וברגליי וגרמו כאב עצום. עם הזמן התפתחו על פרקי ידיי וקרסוליי יבלות קשות, כהות ומבריקות. לעתים קרובות לא יכולתי לאכול כאשר הייתי אזוק, ורק במקרים נדירים אסירים שמו בפי אגרול קטן, או שניים, אבל לרוב הם פשוט אכלו את המנה שלי וכל שאני קיבלתי היה קיבה ריקה. שתייה קיבלתי אפילו פחות. מלכתחילה, ניתנו לכל אחד שתי קעריות מים ליום אבל אני הייתי אזוק בצורה שמנעה ממני את היכולת לזוז, כך שרק לעתים נדירות הצלחתי לשתות מים. העינוי הבלתי אנושי היה איום ונורא. בסך הכול, עברתי את הסבל הזה ארבע פעמים, ובכל אחת מהפעמים הייתי אזוק לאורך כמה ימים: שלושה ימים במינימום; שמונה ימים במקסימום. בכל פעם שהרעב היה קשה מנשוא, הייתי חושב על דברי האל שנאמרו בעבר: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה" (מתי ד' 4) בהדרגה התחלתי להבין שאלוהים רוצה להגשים דרכי את האמירה: "מה שאלוהים עושה הוא להמיר מילים לאמונה, לאהבה ולחיים." באמצעות פגעי השטן. כאשר הבנתי את רצון האל, לבי השתחרר לחופשי. התפללתי בשלווה לאלוהים והתאמצתי להבין את דברי האל. אז, מבלי משים, הרגשתי שכבר פחות כואב לי ושאני פחות רעב. זה גרם לי לחוש באמת ובתמים שדבר האל הוא האמת, הדרך והחיים, ושאלה הם היסודות שעליהם עליי להישען כדי לשרוד. כתוצאה מכך, אמונתי באלוהים התחזקה באופן לא מודע. אני זוכר את אחת הפעמים שבה הסוהרים התעללו בי ואזקו אותי, ובמשך שלושה ימים ושלושה לילות לא שתיתי טיפת מים. האסיר שהיה אזוק לידי אמר: "היה פה אדם צעיר שהיה אזוק כך בעבר ומת ברעב, אבל ראיתי שאתה, אף על פי שלא אכלת כלום במשך כמה ימים, עדיין מחזיק מעמד ורוחך לא נופלת." כאשר שמעתי את דבריו, חשבתי על כך שלא אכלתי או שתיתי דבר במשך שלושה ימים ושלושה לילות ולמרות זאת לא חשתי באי הנוחות שברעב. חשתי בעמקי לבי שעוצמת החיים שבדברי האל היא שתמכה בי, ושגרמה לי לראות באמת את התגלות האל בדבריו. התרגשות בלתי נגמרת בעבעה בתוך לבי. בתוך כל הסבל שבסביבתי, הצלחתי לחוות באמת את המציאות לפיה: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה". זהו, לאמיתו של דבר, השפע היקר ביותר שאלוהים העניק לי בחיי וזוהי גם מתנה ייחודית שאותה זכיתי לקבל. יתרה מכך, לא הייתי יכול להגיע לכדי כך במצבים רגילים שבהם לא היה עליי להיות מודאג לגבי אוכל או בגדים. עכשיו, הסבל שלי קיבל משמעות וטעם רבים כל כך! באותה העת לא יכולתי שלא לחשוב על דברי האל: "מה שירשתם היום עולה על ירושתם של כל השליחים והנביאים הקודמים, והוא גדול אפילו מירושתם של משה ופטרוס. אי-אפשר לקבל ברכות תוך יום או יומיים – יש לזכות בהן באמצעות הקרבות רבות. כלומר אתם זקוקים לאהבה מזוככת, לאמונה גדולה ולאמיתות הרבות שאלוהים דורש מכם להשיג. בנוסף, עליכם להישיר מבט אל הצדק ולעולם לא לפחד או להיכנע, ואתם זקוקים לאהבה מתמדת לאלוהים שאינה דועכת. נדרש שתהיו נחושים, ושיתחולל שינוי בטבע חייכם. יש לתקן את שחיתותכם ועליכם לקבל את כל התזמור של אלוהים ללא תלונות, ואפילו להיות צייתנים עד המוות. זה מה שעליכם להשיג. זו מטרתו הסופית של אלוהים, ואלה הדרישות שאלוהים מציב לקבוצת בני האדם הזו" ('האם עבודתו של אלוהים פשוטה כפי שהאדם חושב?' ב'הדבר מופיע בבשר'). בניסיון להבין את דברי האל, הכרתי בכך שאחרי סבל ועמידה בניסיונות, מגיעות ברכות האל. אלו הם המזון והמשקה המעשיים ביותר שמספק אלוהים. כעת, למרות שדברי האל שהוענקו לי עלו על פני דורות רבים של קדושים, עדיין היה עליי לגייס אמונה והתמדה כדי להצליח לעמוד בניסיונית ובקשיים שעמדו בפניי, לציית להסדרי האל ולקבל את הישועה מאלוהים. רק אז אהיה מסוגל להיווכח בממשות דבר האל ולחזות במעשיו המופלאים של אלוהים. אלמלא המחיר הכבד של קשיים אלו, לא הייתי ראוי לקבל את הבטחות האל ואת ברכותיו. ההארה שבדברי האל היא שנסכה בי עוצמה פנימית איתנה. הגעתי להכרעה: לשתף פעולה עם אלוהים בהתמדה, למלא את דרישותיו של אלוהים בלב ליבה של הסביבה הכואבת הזו, ולשאת עדות לאלוהים כדי שהקציר שלי יהיה הגדול ביותר.

חודש לאחר מכן, משטרת הממשל הקומוניסטי הגישה נגדי אישום בגין "חשדות להפרעת הסדר הציבורי ולפגיעה בהוצאה לפועל של החוק." נידונתי לשנה אחת של שיקום באמצעות עמל כפיים. כשנכנסתי למחנה העבודה, משטרת הרשע הפיצה שמועות כזב בקרב האסירים על כך שאמונתי באל הכול יכול היא פשע גרוע מרצח ושוד, והם הסיתו את האסירים לרדוף אותי. כתוצאה מכך, האסירים האחרים הכו אותי הכו לעתים קרובות והעמידו אותי במצבים קשים, ללא כל סיבה. זה גרם לי להבין שסין היא גיהינום עלי אדמות הנשלט בחוזקה בידי השטן; היא חשוכה מכל זווית אפשרית ואינה מאפשרת לאף קרן אור להתקיים. פשוט אין בה מקום שבו יוכלו לחיות המאמינים באל הכול יכול. במהלך היום, משטרת הרשע אילצה אותי לעבוד בסדנה. אם לא עמדתי במכסה, הם הרשו לאסירים האחרים להכות אותי כשחזרתי לתא, בעודם מכריזים: "להרוג תרנגול כדי להרתיע קוף" (משל סיני על ענישה הרתעתית). בזמן שעבדתי בספירת שקים, היה עליי לספור מאה שקים ואז לקשור אותם יחד. האסירים כל הזמן סילקו אחד או יותר מהשקים שכבר ספרתי, ואז האשימו אותי שלא ספרתי כראוי כדי שיוכלו להכות אותי ולבעוט בי בהזדמנות זו. כאשר מנהל הכלא היה רואה שאני סופג מכות, הוא היה ניגש בצביעות ושואל אותי בהתעניינות מעושה מה קרה. האסירים האחרים נהגו להציג ראיות כוזבות על כך שהחסרתי שקים בספירה שלי, ואז היה עליי לסבול מטחי ביקורת נוקשה גם מצד המנהל. בכל בוקר ציוו עליי לדקלם את "כללי ההתנהגות", ואם טעיתי היו מכים אותי. הייתי גם מחויב לשיר שירי הלל למפלגה הקומוניסטית, ואם היה נראה שאיני שר או שהשפתיים שלי לא נעות, באותו לילה הייתי זוכה במנת מכות בלתי נמנעת. עונש נוסף היה שטיפת הרצפה, ואם לא היו מרוצים מרמת הניקיון, הייתי מוכה באלימות. פעם אחת, החלו לפתע כמה אסירים להכות אותי ולבעוט בי. לאחר שהכו אותי הם שאלו אותי: "בחור צעיר, אתה יודע למה קיבלת מכות? זה מפני שלא כיבדת את מנהל הכלא בקימה כאשר הוא הגיע לביקור." כעסתי אחרי כל פעם שהם הכו אותי, אבל לא העזתי לומר דבר ויכולתי רק לבכות ולהתפלל בשקט לאלוהים, ולספר לו על הכעס ועל המרמור שבלבי בגלל ההפקרות וחוסר ההיגיון ששררו במקום ההוא. לא היה שם שום הגיון אלא רק אלימות. לא היו שם אנשים אלא רק שדים מטורפים ועקרבים! הרגשתי כל-כך הרבה כאב ומועקה בתוך המצוקה ההיא, לא היתה בי נכונות להישאר שם אפילו עוד דקה. בכל פעם שנפלתי לתוך מצב של חולשה וכאב, הייתי חושב על דברי האל הכול יכול: "האם אי-פעם קיבלתם את הברכות שהוענקו לכם? האם אי-פעם דרשתם את הדברים שהובטחו לכם? תחת ההכוונה של אורי, תיחלצו לבטח מאחיזת החנק של כוחות החושך. לבטח לא תאבדו את האור המכוון אתכם בחשכה. לבטח תהיו אדוני הבריאה כולה. לבטח תתגברו על השטן. עם תבוסתה של מלכות התנין הגדול האדום כאש, לבטח תהיו בקרב ההמונים שיישאו עדות על הניצחון שלי. לבטח תהיו נחושים ויציבים בארץ סינים. באמצעות הייסורים שתסבלו, אתם תנחלו את ברכתי, ולבטח תאירו את כל קצווי התבל בכבודי" ('האמירה התשע עשרה' מתוך'אמירותיו של אלוהים לתבל כולה' ב'הדבר מופיע בבשר'). דברי האל עודדו אותי. ללא קשר לשאלה אם מה שאלוהים עשה עבורי היה חסד וברכה או ניסיון וזיכוך, הכול נעשה כדי לקיים ולהושיע אותי, להנחיל בי את האמת ולהפוך את חיי לחיי אמת. היום, אלוהים אפשר לרדיפה ולתלאות לבוא עליי. אף על פי שזה הסב לי סבל רב, זה גם גרם לי לחוות שאלוהים שבאמת עמי. זה ממש גרם לי ליהנות מכך שדבר האל הופך ללחם חיי, למנורה הניצבת לרגליי, ולאור המאיר את דרכי ומוביל אותי צעד אחר צעד דרך הגיהינום האפל הזה. היו אלו אהבתו של אלוהים והגנתו, שמהם נהניתי ושאותם השגתי במהלך הסבל שלי. בשלב זה, הצלחתי לראות שהייתי עיוור ואנוכי מאד, ושהייתי חמדן מדי. באמונתי באלוהים, ידעתי רק ליהנות מחסד האל ומברכתו, ולא חיפשתי ולו במעט אחר האמת של החיים. ברגע שהבשר שלי חווה ולו מצוקה או סבל קטנים, ייבבתי והתלוננתי ללא הרף. פשוט לא התבוננתי ברצון האל ולא ניסיתי להבין את עבודתו של אלוהים. בכל עת גרמתי לאלוהים לחוש צער וכאב עלי. הייתי באמת חסר מצפון! מתוך האשמה עצמית ותחושת חרטה, התפללתי בשקט לאלוהים: "הו, האל הכול יכול, אני יכול לראות שכל מעשיך נועדו להושיע ולהכיל אותי. אני פשוט שונא את העובדה שאני כל כך מרדני ועיוור, ושאין בי שום אנושיות. תמיד כשלתי בהבנתי אותך ולא התחשבתי ברצונך. הו אלוהים, היום דבריך העירו את לבי ואת רוחי הרדומים, וגרמו לי להבין את רצונך. אני כבר לא מוכן לקבל את הרצונות ואת הדרישות שלי, אלא החלטתי להישמע אך ורק להסדריך. אפילו אם אצטרך לסבול את כל הקשיים, עדיין אשתף עמך פעולה בהתמדה ואשא לך עדות מהדהדת כשאני נרדף בידי השטן. אשתדל להתנתק מהשפעת השטן ולהביא לידי ביטוי בחיי את דמותו של אדם אמיתי, כדי לספק אותך." לאחר שהתפללתי, הבנתי את כוונותיו הטובות של אלוהים וידעתי שכל סביבה שאותה הוא אפשר לי לחוות, היתה אהבתו הגדולה ביותר של אלוהים וגם ישועתו עבורי. לכן, אני כבר לא אירתע או אטעה בהבנת האל. אף-על-פי שהמצב נותר ללא שינוי, הלב שלי באמת נמלא בשמחה ובתענוג. הרגשתי שזכיתי בכבוד גדול בכך שהייתי מסוגל לסבול קשיים ורדיפה בעקבות אמונתי באל הכול יכול, ושהיתה זו מתנה ייחודית בעבורי, בתור האדם המושחת שהייתי. זו היתה ברכה מיוחדת וחסד האל למעני.

לאחר שעברתי שנה של סבל בכלא, אני רואה עד כמה קטן היה שיעור קומתי וכמה אמת היתה חסרה לי. האל הכול יכול פיצה על הליקויים שלי באמצעות הסביבה הייחודית הזו, שאפשרה לי לצמוח. בעת צרה, הוא גרם לי להשיג את העושר היקר ביותר שיש בחיים ולהבין אמיתית רבות שלא הבנתי בעבר; ולראות בעיניים צלולות את מראהו הדוחה של השטן, השד, ואת המהות המתריסה של חתירתו נגד לאלוהים. זיהיתי את הפשעים המחרידים שלו בכך שהוא רדף את האל הכול יכול וטבח במשיחיים. חוויתי באמת את הישועה הגדולה והרחמים שהיו לאל הכול יכול בעבורי, אדם מושחת. כמו כן, חשתי שהעוצמה והחיים שבדברי האל הכול יכול הצליחו להביא אליי את האור, להפוך לחיי, להביא אותי לגבור על השטן ולהדריך אותי בצעדים בטוחים ליציאה מגיא צלמוות. בדומה לכך, גם הכרתי בכך שהאל הכול יכול מוביל אותי אל נתיב החיים הנכון. זהו הנתיב המואר שדרכו אפשר להשיג את האמת ואת החיים! מעתה ואילך, לא משנה באילו רדיפות, קשיים או פיתויים מסוכנים אתקל, אני מוכן ומזומן לחפש את האמת בהתמדה ולעלות על דרך חיי הנצח, שאותה העניק האל הכול יכול.

מתוך

עדויות על חויית משפטו של המשיח

מקדישה את חיי לעבודת האל

ב-3 באפריל 2003 הלכתי עם אחת האחיות לבקר אצל מאמין חדש. תחושת האמת עדיין לא התבססה אצל אותו המאמין החדש, ובסופו של דבר הוא דיווח עלינו. כתוצאה מכך, ארבעה שוטרים מרושעים בבגדים אזרחיים באו, הכניסו את שתינו בכוח לרכבם ולקחו אותנו לתחנת המשטרה. בדרך הייתי עצבנית מאוד, מכיוון שנשאתי עליי איתורית, רשימה חלקית של שמות חברי הכנסייה ופנקס. חששתי שהשוטרים המרושעים יגלו את הפריטים האלה, וחששתי אף יותר שאחיי ואחיותיי יתקשרו אליי לאיתורית, ולכן לא חדלתי מלשאת תפילה בהולה לאלוהים בלבי: "אלוהים, מה אני אמורה לעשות? אני מבקשת שתיתן לי דרך מוצא, ושלא תאפשר לפריטים האלה ליפול לידי המשטרה המרושעת". אחר כך הוצאתי את הפריטים מהתיק, הכנסתי אותם בשקט לאיזור המותניים ואמרתי שיש לי כאב בטן ואני צריכה ללכת לשירותים. השוטר המרושע קילל אותי ואמר: "איזה שטויות את מדברת!" ולאחר שביקשתי שוב ושוב, הם הציבו שוטרת לשמור עליי כשהלכתי לשירותים. כשהסרתי את החגורה, האיתורית נפלה ממנה. הרמתי אותה וזרקתי אותה לצינור הביוב. חששתי שהשוטרת תגלה את התיק שנשאתי על מותניי, ולכן לא זרקתי אותו לביוב, אלא הנחתי אותו בפח האשפה; חשבתי שבלילה אגש שוב לשירותים, ואז אזרוק את התיק לשירותים. בסופו של דבר לא חזרתי לשירותים. התברר שהשוטרים המרושעים מצאו את התיק שזרקתי לפח האשפה.

לצאת לדרך האמונה באלוהים

בשנת 1991, בחסד האל, התחלתי ללכת בדרכו של האל הכול יכול בעקבות מחלה. באותו הזמן לא ידעתי דבר על אמונה באלוהים, אבל הדבר המעניין הוא שכאשר אכלתי ושתיתי מדבריו של האל הכול יכול, נהניתי מזה. הרגשתי שדבריו היו כל כך טובים, וכאשר שרתי והתפללתי, רוח הקודש לעתים קרובות ריגשה אותי עד דמעות. חשתי מתיקות כזו בלבי והנאה כזו, כאילו דבר משמח קרה לי. במיוחד במפגשים, במהלך העבודה הגדולה של רוח הקודש, הרגשתי שהתעליתי על הבשר ושחייתי ברקיע השלישי, שכל מה ששייך לעולם הזה הושלך החוצה. אני לא יכול לתאר עד כמה הייתי שמח ומאושר בלבי. הרגשתי שאני האדם המאושר ביותר עלי אדמות. כך שבאותה התקופה האמנתי שהאמונה באלוהים משמעה ליהנות מחסדו בלבד.

עבודת האל היא חכמה!

במהלך עבודתי כמנהיג בכנסייה, המנהיג שלי נהג לחלוק דוגמאות מכישלונותיהם של אחרים לשרת, כלקח עבורנו. לדוגמה, היו מנהיגים שדיברו רק על איגרות ודוקטרינות אבל השמיטו את שחיתותם שלהם ולא שיתפו בנוגע להבנתם כיצד האמת חלה על המציאות. כתוצאה מזה, מנהיגים כאלה היו תכופות לא יעילים בשנות שירותם ואפילו הפכו לעושי רע ולמתנגדים לאלוהים. חלק מהמנהיגים היו מתרברבים, מתנשאים ומעידים על עצמם כדי להגן על מעמדם. בסופו של דבר, מנהיגים שכאלה הפכו לצוררי המשיח, והביאו את הפחותים מהם לתחרות בוטה עם אלוהים. היו מנהיגים שבמהלך עבודתם שמו דגש רב על בשרם, השתוקקו לחיי נוחות ואף פעם לא עשו עבודה של ממש. מנהיגים כאלה היו כמו טפילים הניזונים מיתרונות הכנסייה. בסופו של דבר, הם נחשפו וחוסלו. ... לשמע סיפורי הכישלון הללו, עלתה במוחי שאלה: האם אלוהים איננו כל-יכול? לאור העובדה שמנהיגים אלה עשו רע, התנגדו לאלוהים והשפיעו לרעה על עבודת הכנסייה, מדוע לא הקדים אלוהים לפעול כדי לחשוף ולחסל את המנהיגים הכוזבים הללו? לא נהג בדרך זו, האם לא היו חייהם של אחיי ואחיותיי וכל עבודת הכנסייה חופשיים מפגע? השאלה נותרה במוחי ללא פיתרון.

כל מה שאלוהים הוא אומר הוא עצם שיפוטו את האדם

פעם חשבתי שאלוהים שופט ומייסר את האדם רק כשהוא חושף את שחיתותו המהותית של האדם, או כשהוא משמיע דברים קשים השופטים את סופו של האדם. רק זמן רב לאחר מכן, הובילה אותי תקרית מסוימת להבין שאפילו דבריו הרכים של אלוהים מהווים את משפטו וייסוריו. הבנתי שכל דבר שאומר אלוהים הוא שיפוטו את האדם.

מהו טבעה של אהבת האל?

בכל פעם שאני רואה את הפסקה הבאה מדברי אלוהים,"אם תמיד הייתם נאמנים אליי ותמיד אהבתם אותי, אך תסבלו ייסורים של חולי, את אילוצי החיים ואת נטישתם של חבריכם וקרובי משפחתכם, או אם תחוו כל אסון אחר בחיים, האם נאמנותכם ואהבתכם כלפיי יישארו בעינן?" ('בעיה חמורה מאוד: בגידה (2)' ב'הדבר מופיע בבשר') אני מרגישה עצובה במיוחד – תחושה של אומללות מזדחלת בתוכי ולבי מביע את התמרמרותו האילמת: אלי היקר, איך אתה יכול להרשות לאלה שנאמנים לך ואוהבים אותך לסבול כך? כתוצאה מכך, התקשיתי להבין את כוונתו של האיש המשמש את רוח הקודש שאמר, "דרישתו האחרונה של אלוהים מן האדם היא אוהבת וכנה".

להשתמש בדברי אלוהים כמראה

לאחר שקיבלתי את העבודה הזו ואכלתי ושתיתי את דברי אלוהים, נעשה לי ברור שחשוב מאוד שאבין את עצמי. כתוצאה מכך, בזמן שאכלתי ושתיתי את דברי אלוהים, וידאתי שאני בוחנת את עצמי לפי דברי אלוהים שבאמצעותם הוא חושף את האדם. ברוב המקרים, הייתי מסוגלת לזהות את מגרעותיי ואת חסרונותיי. חשתי שבאמת אגיע להבנה עצמית. אולם רק בזכות התגלות מאלוהים הצלחתי לראות שלא באמת הבנתי את עצמי בהתאם לדברי אלוהים.

מי מכיר את ליבו האימהי של אלוהים?

באשר להיבט האמת "אלוהים צודק", מאז ומתמיד הבנתי אותו באופן די אבסורדי. חשבתי שכל עוד מישהו מגלה שחיתות בעבודתו או מבצע עבירות המסבות נזק לעבודת הכנסייה, אותו אדם יקבל כגמולו, יאבד את תפקידו או ייענש. זהו הצדק של אלוהים. לאור הבנה שגויה זו, בנוסף לפחד לאבד את תפקידי עקב ביצוע שגיאות בעבודתי, חשבתי על שיטה "חכמה": אם אני טועה, אני מנסה לעשות הכול כדי שדבר טעותי לא יגיע תחילה למנהיגים, מנסה במהירות לפצות על כך בעצמי ועושה את המרב כדי לתקן את הטעות. האין בכך כדי לעזור לי למלא את חובותיי? לכן, כל אימת שדיווחתי על עבודתי, נהגתי להתייחס לבעיות גדולות כאל בעיות קטנות ולבעיות קטנות כאל לא כלום. אם הייתי לעתים פסיבי, הייתי עושה הכול כדי לחפות על כך מול המנהיגים ומעמיד פנים שאני פעיל מאוד וחיובי. פחדתי שהמנהיגים יחשבו שאין לי יכולות ויפסיקו להיעזר בי. לכן, פשוט נקטתי בגישה זהירה ביותר כלפי המנהיגים בכל מעשיי.

הבנת רצון האל בעודך שקוע בקשיים

כשהטפתי לבשורת האל נתקלתי במנהיגי זרמים דתיים שהעידו עדות שקר על מנת להתנגד ולהפריע, וקראו למשטרה. דבר זה הוביל לכך שאלה להם הטפתי לא העזו לבוא בקשר עמנו, ולכך שאלה שזה עתה קיבלו את הבשורה לא יכלו לשים את מבטחם בעבודת האל. כשעבדתי קשה מאד אבל התוצאות היו ירודות, חשבתי: העבודה של הפצת הבשורה היא כה קשה לביצוע. היה יכול להיות נפלא אילו האל היה רק מראה כמה נסים ומעניש את אלה הנושאים עדות שקר, כמו גם את אלה המתנגדים ברצינות לעבודת האל, כדי להראות לאלה שהלכו שולל. אז לא היה לנו קשה כל-כך להטיף לבשורת האל... לכן עלתה תקווה זו בלבי בכל פעם שנתקלתי בקשיים מעין אלה. מאוחר יותר ראיתי דיווחים המעידים על דוגמאות לענישה ובמהלך השיתוף שמעתי עדויות על כמה מאותות האל ופלאיו; לבי התמלא שמחה. קיוויתי עוד יותר שהאל יעשה כמה דברים באזורים בהם עבדתי כדי שניתן יהיה לפתור את הבעיות הכרוכות בעבודת ההטפה שלנו במהירות רבה יותר. אולם ככל שהרביתי לקוות, לא ראיתי את האל מבצע כאן כל נסים או מעניש אנשים. חברי הזרמים הדתיים עדיין התנגדו לאל במלוא עוזם, ובעיות הפצת הבשורה עדיין היו אדירות. נעשיתי שלילי בנוגע לכך: מדוע אין האל פותח לנו מוצא? האם ייתכן שאמונתנו אינה מספקת?

קטעים מסרטים 'מי זה שחזר' - איך להבחין בין המשיח האמיתי לבין משיחי שקר 1

אנו נמצאים כעת בפרק הזמן האחרון של אחרית הימים, והנבואות המסוקרות בכתבי הקודש, העוסקות בשובו של אדוננו, התגשמו כולן. מכיוון שבנבואות המסוקרות בכתבי הקודש נאמר שבאחרית הימים יהיו נביאי שקר, רבים מסתגרים בבתיהם ואינם יוצאים. גם אם הם שומעים מישהו שמעיד שאדוננו חזר, הם אינם יוצאים לחפש או לחקור. יתרה מכך, הם מאמינים שכל אופן שבו נאמר שאדוננו חזר כבשר ודם, הוא שקרי ומטעה. כיצד עלינו לנהוג כמו העלמות החכמות השומעות את קולו של אלוהים ומקדמות בשמחה את שובו של אדוננו? בעזרת סרטון קצר זה תוכלו להבין את היבט האמת לגבי ההבחנה בין המשיח האמיתי למשיחי שקר, כדי שתדעו שאתם מקדמים בברכה את שובו של ישוע אדוננו.

עוד

עקבו אחר השה ושירו שירים חדשים